פרק 9
אני סבור שלצורך מסעו נעזר בלהקה של ציפורי בר נודדות.
בבוקר קודם עזיבתו, השליט סדר מופתי בפלנטה שלו.
הוא ניקה בקפדנות את הרי הגעש הפעילים. היו לו שני הרי געש פעילים, אשר שימשו אותו לחימום ארוחת הבוקר. היה לו גם הר געש אחד כבוי, אבל, כפי שאמר, "לעולם אין לדעת!" לכן ניקה גם את הר הגעש הכבוי.
כאשר הרי געש נקיים למשעי, הם בוערים מתוּנות, ללא התפרצויות. התפרצות הר געש היא כמו אש המתפרצת בארובה.
מובן מאליו שעל הארץ שלנו, אנחנו קטנים מכדי לנקות את הרי הגעש, וזו הסיבה שהם מביאים עלינו כל כך הרבה צרות.
הנסיך הקטן עקר, קצת בעֶצֶב, את הנבטים האחרונים של באובב. הוא חשב שלעולם לא ישוב.
באותו בוקר בהיר, כל המטלות המוכרות היו לפתע יקרות ללבו עד מאד, וכאשר השקה את הפרח שלו בפעם האחרונה, והתכונן לכסותו בכיפת הזכוכית, נוכח לדעת שהוא קרוב לדמעות.
"שלום", הוא אמר לפרח.
אבל היא לא ענתה.
"שלום" הוא חזר.
השושנה השתעלה, אבל לא כי היתה מצוננת.
"הייתי טפשה." אמרה לבסוף, "אני מבקשת את סליחתך. נסה להיות מאושר..."
הנסיך הקטן הופתע מכך שאיננה נוזפת בו, והוא ניצב מבולבל, כיפת הזכוכית בידו, אינו מבין מה פשר הרכות השקטה של הפרח.
"כמובן, אני אוהבת אותך", אמרה השושנה. "אתה לא ידעת זאת, בגללי. זה לא חשוב. אבל גם אתה היית טיפש, בדיוק כמוני. נסה להיות מאושר... הנח לכיפת הזכוכית. אינני רוצה בה עוד."
"אבל הרוח..."
"לא קר לי עד כדי כך... אוויר הלילה הקריר מֵיטיב אתי. אני פרח."
"אבל החַיות..."
"יתכן שיהיה עלי לשאת את נוכחותם של שניים או שלושה זחלים אם רצוני להתוודע לפרפרים. נראה לי שהם יפים עד מאד, וזולתם מי עוד יבוא לבקרני? אתה תהיה כל כך רחוק. ובאשר לחיות הגדולות, אינני חוששת מהן. יש לי קוצים."
ובתמימות הצביעה על ארבעת קוציה.
ואז הוסיפה:
"אל תתמהמה עכשיו, זה גורם לי צער. החלטת ללכת, עכשיו לך!"
כי לא רצתה שיראה אותה בוכה. היא היתה פרח כל כך גאוותן...
