דברי הגמרא באותיות 12 ROD; רש"י בתוך הגמרא
בסוגריים, ובתוך הסוגריים - אותיות 10 MIRIAM; מקראה מלאה – בסוף הדף.
ברכות דף סג
(ברכות סב,ב)
'לא יכנס אדם להר הבית לא במקלו שבידו, ולא במנעלו
שברגלו, ולא במעות הצרורים לו בסדינו ובפונדתו (אזור
חלול שנותנין בו מעות) מופשלת לאחוריו, ולא יעשנה קפנדריא, ורקיקה מקל וחומר
ממנעל: ומה מנעל שאין בו דרך בזיון אמרה תורה (שמות ג,ה)
[ויאמר
אל תקרב הלם] של נעליך מעל רגליך [כי המקום אשר אתה עומד
עליו אדמת קדש הוא], רקיקה שהיא דרך בזיון לא כל שכן!
רבי יוסי בר יהודה אומר: אינו צריך, הרי הוא אומר (אסתר
ד,ב) [ויבוא עד לפני שער המלך] כי אין
לבא אל שער המלך בלבוש שק; והלא דברים קל וחומר: ומה שק שאינו
מאוס לפני בשר ודם כך, רקיקה שהיא מאוסה לפני מלך מלכי המלכים לא כל שכן!
אמר ליה: אנא הכי קאמינא: נימא הכא לחומרא והכא לחומרא,
(ברכות סג,א)
ואימא הר הבית דאסור במנעל לילפא ממנעל (ילפינן רקיקה מיניה לאיסורא), אבל בית הכנסת, דשרי במנעל, אדיליף
ממנעל ולהיתר - נילף מקפנדריא ולאסור (לא נילף רקיקה להתירה דרקיקה מאיסא
אלא ילפינן מקפנדריא לאיסורא)!
אלא אמר רבא: כי ביתו; מה ביתו אקפנדריא קפיד אינש,
ארקיקה ומנעל לא קפיד אינש - אף בית הכנסת: קפנדריא הוא דאסור, רקיקה ומנעל שרי.
כל חותמי ברכות שבמקדש [היו אומרים "עד
העולם"; משקלקלו הצדוקים ואמרו 'אין עולם אלא אחד' – התקינו שיהו אומרים
"מן העולם ועד העולם"]:
כל כך למה?
לפי שאין עונין אמן במקדש.
ומנין שאין עונין אמן במקדש?
שנאמר (עזרא ט,ה) [ויאמרו הלוים
ישוע וקדמיאל בני חשבניה שרביה הודיה שבניה פתחיה] קומו
ברכו את ה' אלהיכם מן העולם עד העולם [ויברכו שם כבדך ומרומם על כל ברכה ותהלה],
ואומר ויברכו שם כבודך ('ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד'
עונים)
ומרומם על כל ברכה ותהלה (והמברך אומר 'ברוך ה' אלהי ישראל
מן העולם ועד העולם'; מפרש בתוספתא שתקנו מן העולם ועד העולם להודיע שאין העולם
הזה לפני העולם הבא כלום, אלא כפרוזדור לפני הטרקלין, כלומר: הנהיגו ברכותיו בעולם
הזה כדי להיות רגילים לעולם הבא שכולו ארוך); יכול כל הברכות כולן (בסוף ברכה אחרונה) תהא להן תהלה אחת (שיענו
פעם אחת 'ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד')?
תלמוד לומר: 'ומרומם על כל ברכה ותהלה':
על כל ברכה וברכה תן לו תהלה. [דומה לתוספתא תענית פ"א
מ"ט].
התקינו שיהא אדם שואל בשלום חברו [בשם, שנאמר והנה בעז בא מבית
לחם ויאמר לקוצרים ה' עמכם ויאמרו לו יברכך ה' , ואומר ה' עמך גבור החיל, ואומר אל תבוז כי זקנה אמך, ואומר עת לעשות לה'
הפרו תורתך; רבי נתן אומר: הפרו תורתך משום עת לעשות לה']:
מאי 'ואומר'?
וכי תימא בעז מדעתיה דנפשיה קאמר (ולא
גמרינן מיניה)? - תא שמע (דגמרינן ממלאך שאמר לגדעון): '(שופטים
ו,יב)
[וירא אליו מלאך ה' ויאמר אליו] ה' עמך גבור החיל';
וכי תימא מלאך הוא דקאמר ליה לגדעון (כלומר: לא שאל בשלומו ולא ברכו,
אלא בשליחות קאמר מאת המקום: לבשרו שהשכינה עמו, ולא גמרינן מיניה) -
תא שמע: '(משלי כג,כב) [שמע לאביך זה ילדך ו]אל
תבוז כי זקנה אמך (אל
תבוז את בועז לאמר מדעתו עשה, אלא למוד מזקני ישראל כי יש לו על מי שיסמוך:), ואומר (שנאמר:) (תהלים
קיט,קכו) עת לעשות לה' הפרו תורתך'.
אמר רבא: האי קרא - מרישיה לסיפיה מדריש, מסיפיה לרישיה
מדריש (אם באת לדרשו למקרא זה - יש לך לדרשו יפה בין בכתיבתו בין בהפוך):
מרישיה לסיפיה מדריש: 'עת לעשות לה'', מאי טעם? - משום 'הפרו
תורתך' (עתים הם לה' לעשות משפט פורעניות
בעוברי רצונו, משום דהפרו תורתך); מסיפיה לרישיה מדריש: 'הפרו
תורתך', מאי טעמא? - משום 'עת לעשות לה'' (הפרו תורתו עושי רצונו, כגון אליהו בהר הכרמל (מלכים א יח) שהקריב בבמה
בשעת איסור הבמות, משום ד'עת לעשות' סייג וגדר בישראל לשמו של הקדוש ברוך הוא).
תניא: 'הלל הזקן
אומר: בשעת המכניסין (שאין חכמי הדור מרביצים תורה לתלמידים) – פזר (אתה
לשנות לתלמידים); בשעת
המפזרים (שהגדולים שבדור מרביצים תורה) – כנס (אתה, ולא תטול שררה עליהם: דאף זו
לכבוד שמים היא: לאחוז במדת הענוה, וכתיב עת לעשות לה' הפרו תורתך); ואם ראית דור שהתורה חביבה עליו -
פזר שנאמר (משלי יא,כד) יש מפזר ונוסף עוד [וחשך מישר אך למחסור]; ואם ראית דור שאין התורה חביבה עליו
– כנס (ואל תטיל דברי תורה לבזיון), שנאמר: (תהלים קיט,קכו) עת לעשות לה' הפרו תורתך (מלפזרה
בשעה שהכנוס לשם שמים)'.
דרש בר קפרא: זלת (אם ראית פרקמטיא בזול) -
קבוץ קנה מינה (קבוץ וקנה מינה ואסוף, שסופה להתיקר):
באתר דלית גבר תמן הוי גבר
אמר אביי: שמע מינה באתר דאית גבר תמן - לא תהוי גבר!
(הא דאביי למה לי?)
פשיטא (שלא יורה אדם הלכה בפני רבו, למה ליה לאביי למשמע מכללא)!?
לא נצרכה אלא בששניהם שוין (אם
באת במקום תלמיד חכם ואינך גדול ממנו - אל תטול עטרה לדרוש במקומו).
דרש בר קפרא: איזוהי פרשה קטנה שכל גופי תורה תלוין בה? -
(משלי ג,ו) בכל דרכיך דעהו והוא יישר
ארחותיך
אמר רבא: (בכל דרכיך) - אפילו
לדבר עבירה (דעהו - תן לב אם צורך מצוה הוא,
כגון אליהו בהר הכרמל עבור עליה).
דרש בר קפרא: לעולם ילמד אדם את בנו אומנות נקיה וקלה.
מה היא?
אמר רב חסדא: מחטא דתלמיותא (ברושי"ד
שלגבויי"ש [רקמת
מעיל מרופד]: שהתפירות עשויות שורות שורות כתלמי מענה).
תניא: 'רבי אומר: לעולם אל ירבה אדם רעים בתוך ביתו,
שנאמר (משלי יח,כד) איש רעים להתרועע [ויש אהב דבק
מאח] (להתרועע
= להתרוצץ).'
תניא: 'רבי אומר:
אל ימנה אדם אפטרופוס (מכניס ומוציא נכסיו) בתוך ביתו, שאלמלי לא מינה פוטיפר את
יוסף אפטרופוס בתוך ביתו - לא בא לאותו דבר.'
צצצ
תניא: 'רבי אומר: למה נסמכה פרשת נזיר לפרשת סוטה? - לומר
לך שכל הרואה סוטה בקלקולה - יזיר עצמו מן היין.'
אמר חזקיה בריה דרבי פרנך אמר רבי יוחנן: למה נסמכה פרשת
סוטה לפרשת תרומות ומעשרות? - לומר לך: כל שיש לו תרומות ומעשרות ואינו נותנן לכהן
- סוף נצרך לכהן על ידי אשתו
אמר רב נחמן בר יצחק: ואם נתנן - סוף מתעשר, שנאמר (במדבר
ה,י) [ואיש את קדשיו לו יהיו] איש
אשר יתן לכהן לו יהיה לו יהיה ממון הרבה.
אמר רב הונא בר ברכיה משום רבי אלעזר הקפר: כל המשתף שם
שמים בצערו (שמברך על הרעה "דיין האמת", אי נמי שמבקש
רחמים מלפניו) - כופלין לו פרנסתו, שנאמר (איוב
כב,כה) והיה שַׁדַי בְּצָרֶיךָ (בצרתך) וְכֶסֶף תּוֹעָפוֹת לָךְ (תועפות לשון כפילה, כדמתרגמינן וכפלת 'ותעיף' (שמות
כו,ט))
רבי שמואל בר נחמני אמר: פרנסתו מעופפת לו כצפור, שנאמר 'וכסף
תועפות לך'.
אמר רבי טבי אמר רבי יאשיה: כל המרפה עצמו מדברי תורה -
אין בו כח לעמוד ביום צרה, שנאמר (משלי כד,י)
הִתְרַפִּיתָ (מדברי תורה -) בְּיוֹם צָרָה צַר כֹּחֶכָה.
אמר רב אמי בר מתנה אמר שמואל: ואפילו מצוה אחת (אם נתרפה ממנה כשבאה לידו ולא חש להתעסק בה - צר כחו), שנאמר 'הִתְרַפִּיתָ'
מכל מקום (אף במצוה אחת משמע).
אמר רב ספרא: רבי אבהו הוה משתעי [מספר]:
כשירד חנינא בן אחי רבי יהושע לגולה, היה מעבר שנים וקובע חדשים בחוצה לארץ (ותנן [תוספתא
סנהדרין פ"ב מ"ו] 'אין מעברין את השנים אלא
ביהודה', דכתיב [דברים יב,ה] לשכנו
תדרשו: כל דרישות שאתה דורש - לא יהו אלא בשכנו של מקום [בפרק
קמא דסנהדרין (דף יא:)]); שגרו אחריו (למחות בידו) שני תלמידי
חכמים: רבי יוסי בן כיפר ובן בנו של זכריה בן קבוטל; כיון שראה אותם - אמר להם:
למה באתם?
אמרו ליה: ללמוד תורה באנו.
הכריז [עליהם]: אנשים הללו - גדולי הדור הם, ואבותיהם
שמשו בבית המקדש, כאותה ששנינו [יומא פ"א מ"ו]: 'זכריה
בן קבוטל אומר: הרבה פעמים קריתי לפניו בספר דניאל'; התחיל הוא מטמא והם
מטהרים הוא אוסר והם מתירים; הכריז עליהם: אנשים הללו של שוא הם, של תהו הם.
אמרו לו: כבר בנית (שהגדלת
שמנו לומר "גדולי הדור הם") ואי אתה יכול לסתור, כבר גדרת ואי
אתה יכול לפרוץ.
אמר להם: מפני מה אני מטמא ואתם מטהרים, אני אוסר ואתם
מתירים?
אמרו לו: מפני שאתה מעבר שנים וקובע חדשים בחוצה לארץ.
אמר להם: והלא עקיבא בן יוסף היה מעבר שנים וקובע חדשים
בחוצה לארץ (דתנן ביבמות 'אמר רבי עקיבא: כשירדתי לנהרדעא לעבר
שנים' [בפרק בתרא 'האשה שהלך בעלה וצרתה' [פ"טז מ"ז; דף
קכב.]))?
אמרו לו: הנח רבי עקיבא, שלא הניח כמותו בארץ ישראל.
אמר להם: אף אני לא הנחתי כמותי בארץ ישראל!
אמרו לו: גדיים שהנחת נעשו תישים בעלי קרנים, והם שגרונו
אצלך, וכן אמרו לנו: לכו ואמרו לו בשמנו; אם שומע – מוטב, ואם לאו - יהא בנדוי,
(ברכות סג,ב)
ואִמרו לאחינו שבגולה (שלא
ישמעו לו): אם
שומעין – מוטב, ואם לאו - יעלו לְהר (לאחד ההרים, להתנהג בחוקות העמים
לבנות במות); אֲחִיָּה (אדם גדול היה וראש לבני הגולה)
יבנה מזבח, חנניה (הוא חנניה אחי רבי יהושע)
ינגן בכנור (לפני הבמה, לפי שחנניה - לוי היה, כדתנן במסכת ערכין (דף
יא:) [ספרי
קרח פסקא קטז] מעשה ברבי יהושע בן חנניה שהלך לסייע את רבי יוחנן בן
גודגדא בהגפת דלתות; אמר לו: חזור בך שאתה מן המשוררים ואני מן השוערים!),
ויכפרו כולם, ויאמרו "אין להם חלק באלהי ישראל"!
מיד געו כל העם בבכיה, ואמרו: חס ושלום! יש לנו חלק באלהי
ישראל!
וכל כך למה?
משום שנאמר (ישעיהו ב,ג; מיכה ד,ב)
[והלכו
גוים רבים ואמרו לכו ונעלה אל הר ה' ואל בית אלקי יעקב ויורנו מדרכיו ונלכה
בארחתיו] כי מציון תצא תורה ודבר ה' מירושלים.
בשלמא הוא מטהר והם מטמאין – לחומרא, אלא הוא מטמא והם
מטהרין היכי הוי, והא תניא: 'חכם שטמא - אין חברו רשאי לטהר; אסר - אין חברו
רשאי להתיר'?
קסברי כי היכי דלא נגררו בתריה.
תנו רבנן: 'כשנכנסו רבותינו לכרם (על
שם שהיו יושבים שורות שורות ככרם זה הנטוע שורות שורות) ביבנה, היו
שם רבי יהודה ורבי יוסי ורבי נחמיה ורבי אליעזר בנו של רבי יוסי הגלילי; פתחו כולם
בכבוד אכסניא (מכניסי אורחים בבתים) ודרשו; פתח
רבי יהודה ראש המדברים בכל מקום (במסכת שבת מפרש לה ב'במה מדליקין' (דף
לג:))
בכבוד תורה, ודרש: (שמות לג,ז) ומשה יקח את האהל ונטה
לו מחוץ למחנה [הרחק מן המחנה וקרא לו אהל מועד והיה כל מבקש ה' יצא אל אהל מועד
אשר מחוץ למחנה]; והלא דברים קל וחומר: ומה ארון ה' שלא היה מרוחק אלא
שנים עשר מיל (שלש פרסאות מחנה ישראל: מבית הישימות עד אבל השטים
תלתא פרסי) אמרה תורה 'והיה כל מבקש ה' יצא אל אהל מועד' (כלומר: קראו הכתוב 'מבקש ה''), תלמידי חכמים שהולכים מעיר לעיר
וממדינה למדינה ללמוד תורה על אחת כמה וכמה!
(שמות לג,יא) ודבר ה' אל משה פנים אל
פנים [כאשר
ידבר איש אל רעהו ושב אל המחנה ומשרתו יהושע בן נון נער לא ימיש מתוך האהל] -
אמר רבי יצחק: אמר לו הקדוש ברוך הוא למשה: משה! אני ואתה נסביר פנים בהלכה!
איכא דאמרי כך אמר לו הקדוש ברוך הוא למשה: כשם שאני
הסברתי לך פנים - כך אתה הסבר פנים לישראל (והיינו דכתיב [דברים
ה,ד] פנים בפנים [דבר
ה' עמכם בהר מתוך האש]), והחזר האהל למקומו!
'ושב אל המחנה [ומשרתו יהושע בן
נון נער לא ימיש מתוך האהל]' - אמר רבי אבהו: אמר לו הקדוש ברוך
הוא למשה: עכשיו יאמרו: הָרַב בכעס (עליהם, משום מעשה העגל)
ותלמיד בכעס (וגם אתה מראה להם כעס שהרחקת אהלך ממחנה),
ישראל מה תהא עליהם? אם אתה מחזיר האהל למקומו – מוטב, ואם לאו - יהושע בן נון
תלמידך משרת תחתיך, והיינו דכתיב 'ושב אל המחנה' (השב האהל למחנה, ואם לאו - משרתך יהושע בן נון נער לא ימיש מתוכה: שישמש תחתיך; ואף על פי שהשיבו לאחר שנתרצה הקב"ה לישראל
והוקם המשכן - לא יצא דבר לבטלה)!
אמר רבא: אף על פי כן - לא יצא הדבר לבטלה, שנאמר 'ומשרתו
יהושע בן נון נער לא ימיש מתוך האהל'!
ועוד פתח רבי יהודה בכבוד תורה, ודרש: (דברים
כז,ט) [וידבר משה והכהנים הלוים אל כל ישראל לאמר]
הסכת ושמע ישראל היום הזה נהיית לעם [לה' אלקיך]; וכי אותו היום נתנה תורה
לישראל? והלא אותו יום סוף ארבעים שנה היה!? אלא ללמדך שחביבה תורה על לומדיה בכל
יום ויום כיום שנתנה מהר סיני.
אמר רבי תנחום בריה דרבי חייא איש כפר עכו: תדע, שהרי אדם
קורא קריאת שמע שחרית וערבית, וערב אחד אינו קורא - דומה כמי שלא קרא קריאת שמע
מעולם!
'הסכת' = עשו כתות
כתות (דריש 'הס' כמו 'עשו') ועסקו בתורה, לפי שאין התורה נקנית אלא בחבורה, כדרבי
יוסי ברבי חנינא, דאמר רבי יוסי ברבי חנינא: מאי דכתיב (ירמיהו
נ,לח) חרב אל הבדים ונואלו [חרב אל גבוריה וחתו]? -
חרב על שונאיהם של תלמידי חכמים שיושבים בד בבד ועוסקים בתורה, ולא עוד אלא
שמטפשים: כתיב הכא 'ונואלו' וכתיב התם (במדבר
יב,יא) [ויאמר אהרן אל משה בי אדני אל נא תשת עלינו חטאת]
אשר נואלנו [ואשר חטאנו], ולא עוד אלא שחוטאים, שנאמר 'ואשר
חטאנו'!
איבעית אימא מהכא: (ישעיהו
יט,יג) נואלו שרי צוען [נשאו שרי נף התעו את מצרים פנת שבטיה].
דבר אחר 'הסכת ושמע ישראל':
כתתו עצמכם על דברי תורה (ודרשי נמי 'הס' כמו 'עשה': עשו
עצמכם כתותים להצטער על דברי תורה), כדאמר ריש לקיש, דאמר ריש לקיש:
מנין שאין דברי תורה מתקיימין אלא במי שממית עצמו עליה? - שנאמר (במדבר
יט,יד) זאת התורה אדם כי ימות באהל [כל הבא אל האהל וכל אשר
באהל יטמא שבעת ימים] (זאת התורה, היכן מצויה? - באדם
שימות באהלי תורה).
דבר אחר 'הסכת ושמע ישראל':
הס (שתוק, כמו ויהס כלב (במדבר
יג,ל): שתוק והאזן לשמועתך עד שתהא שגורה בפיך, ואף על פי
שאינה מיושבת לך) ואחר כך כתת (ואחר כך כתתנה והקשה עליה מה שיש
לך להקשות, ותרץ תרוצין עד שתתישב לך), כדרבא, דאמר רבא: לעולם ילמוד אדם
תורה ואחר כך יהגה (יעיין).
אמרי דבי רבי ינאי: מאי דכתיב (משלי
ל,לג) כי מיץ חלב יוציא חמאה ומיץ אף יוציא דם ומיץ אפים יוציא
ריב: במי אתה מוצא חמאה של תורה? במי שמקיא חלב שינק משדי אמו עליה (המוציא את החלב שמצץ משדי אמו על דברי התורה - חמאה היא לו); 'ומיץ
אף יוציא דם' - כל תלמיד שכועס עליו רבו פעם ראשונה ושותק (המוצץ כעס רבו וסובלו) - זוכה להבחין בין דם טמא לדם טהור (יוציא הלכות דם לעומתם); 'ומיץ
אפים יוציא ריב' - כל תלמיד שכועס עליו רבו פעם ראשונה ושניה ושותק -
זוכה להבחין בין דיני ממונות לדיני נפשות, דתנן [בבא בתרא
פ"י מ"ח]: 'רבי ישמעאל אומר: הרוצה שיתחכם יעסוק בדיני ממונות
שאין לך מקצוע בתורה יותר מהן' שהן כמעין נובע (שדיני
ממונות עמוקים הם והרוצה שיתחכם יעסוק בדיני ממונות שאין מקצוע בתורה גדול מהם).
אמר רבי שמואל בר נחמני: מאי דכתיב (משלי
ל,לב) אם נבלת בהתנשא ואם זמות יד לפה? - כל המנבל
עצמו על דברי תורה (ששואל לרבו כל ספקותיו ואף על פי
שיש בהם שחבריו מלעיגים עליו) - סופו להתנשא, ואם זמות (שסתמת פיך מלשאול) - (סופך שתתן) יד
לפה (כשישאלוך ולא תדע להשיב)! (לשון 'זמם' = טבעת של רצועה שתוחבים בחוטם בהמה שעסקיה רעים, ונותנים אותו
בשפתיה לתופרם יחד ולסותמן)
פתח רבי נחמיה בכבוד אכסניא ודרש: מאי דכתיב (שמואל
א טו,ו) ויאמר שאול אל הקיני לכו סרו רדו מתוך עמלקי פן אוסיפך עמו
ואתה עשיתה חסד עם כל בני ישראל [בעלותם ממצרים ויסר קיני מתוך עמלק] ('עשית חסד' – שהאכילם, שנאמר ויבא אהרן וכל זקני ישראל לאכל לחם [עם חתן
משה לפני האלקים] (שמות
יח,יב))? -
והלא דברים קל וחומר: ומה יתרו שלא קרב את משה אלא לכבוד עצמו - כך המארח תלמיד
חכם בתוך ביתו ומאכילו ומשקהו ומהנהו מנכסיו על אחת כמה וכמה.
פתח רבי יוסי בכבוד אכסניא ודרש: (דברים כג,ח)
לא תתעב אדומי כי אחיך הוא לא תתעב מצרי כי גר היית בארצו; והלא דברים
קל וחומר: ומה מצריים שלא קרבו את ישראל אלא לצורך עצמן, שנאמר (בראשית
מז,ו) [ארץ מצרים לפניך הוא במיטב הארץ הושב את אביך ואת אחיך
ישבו בארץ גשן] ואם ידעת ויש בם אנשי חיל ושמתם שרי מקנה על אשר לי -
כך המארח תלמיד חכם בתוך ביתו ומאכילו ומשקהו ומהנהו מנכסיו - על אחת כמה
וכמה.
פתח רבי אליעזר בנו של רבי יוסי הגלילי בכבוד אכסניא
ודרש: (שמואל ב ו,יא- יב) [וישב ארון ה' בית עבד
אדם הגתי שלשה חדשים] ויברך ה' את עבד אדם [ואת כל ביתו] [ויגד למלך דוד לאמר ברך ה' את בית עבד
אדם ואת כל אשר לו] בעבור ארון האלקים [וילך דוד ויעל את ארון
האלקים מבית עבד אדם עיר דוד בשמחה]; והלא דברים קל וחומר: ומה ארון שלא
אכל ושתה אלא כבד ורבץ לפניו, כך המארח תלמיד חכם בתוך ביתו ומאכילו ומשקהו ומהנהו
מנכסיו על אחת כמה וכמה!
מאי היא ברכה שברכו?
אמר רב יהודה בר זבידא: זו חמות (אשתו
של עובד אדום) ושמונה כלותיה (שהיו לה משמונה בניה)
שילדו ששה ששה בכרס אחד,
(ברכות סד,א)
שנאמר (דברי הימים א כו, פסוקים ד-ה)
[ולעבד
אדם בנים שמעיה הבכור יהוזבד השני יואח השלשי ושכר הרביעי ונתנאל החמישי [פסוק
ה] עמיאל הששי יששכר השביעי] פעלתי
השמיני [כי
ברכו אלקים] וכתיב 'כי ברכו אלהים' (דברי
הימים א כו,ח) כל אלה מבני עובד אדום המה ובניהם ואחיהם איש חיל
בכח לעבדה ששים ושנים לעובד אדום ('פעלתי השמיני' - בני עובד אדום קא חשיב בדברי
הימים, וקא חשיב תמניא, והיא תשיעית; כל אחת ילדה ששה - הם חמשים וארבע; הוסיף
עליהם שמונה בנים הראשונים - הרי ששים ושנים לעובד אדום).
=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=
כל המוצא
שגיאה – נא להודיע לי בכתובת שנמצאת באתר www.oocities.org/yeshol
דברי הגמרא באותיות כאלה: 12 ROD; רש"י בתוך הגמרא בסוגריים () ובתוך הסוגריים - אותיות 10 MIRIAM; מראי
מקומות - 8 MIRIAM
מובאות בגופן NARKISIM; השלמת פסוקי המקרא
בסוגריים [] ובאותיות 10 NARKISIM; בתוך דברי רש"י – נרקיסים בגודל 9
הערות: בסוגריים []
באותיות CourierNew, בגוף הגמרא בגודל 10, בתוך דברי רש"י – בגודל
8; ההערות עם קידומת ## אינם פשט הגמרא אלא הערת העורך הטעונה בדיקת הלומד.
הגירסא: לפי דפוס וילנא עם אחדים
מההגהות שעל הדף – לפי הנראה לי כנחוץ לצורך הפשט הפשוט.
הערות בשולי
הדף – בתצוגת דף אינטרנט אפשר – באקספלורר – להניח עליהם את הסמן ואז מופיעה ההערה
בחלון. אפשר גם לראות כאשר עוברים לתצוגה של דף הדפסה.
In
Explorer, Footnotes become visible when the cursor rests on the number of the
footnote.
Alternatively:
in the File menu, there is an Edit option to edit the page with your word
processor.
הערות
וטבלאות באנגלית – ע"י כולל עיון הדף, ראש הכולל הרב מרדכי קורנפלד –
Producers of the Dafyomi Advancement
Forum, mailto:daf@dafyomi.co.il, http://www.dafyomi.co.il/
This
material is ©2005 by Julius Hollander 27 Bialik St., Petah Tikva, Israel 49351
Permission to distribute this material, with this notice, is granted - with request to notify of use at the email address on www.oocities.org/yeshol