דברי הגמרא באותיות 12 ROD; רש"י בתוך הגמרא בסוגריים, ובתוך הסוגריים - אותיו&##1514; 10 MIRIAM; מקראה מלאה – בסוף הדף. לעתים בפרק זה אביא דברי הרשב"ם.
פסחים דף
קה
מתוך "גמרא נוֹחָה"
על שם הורי נפתלי וחנה
הולנדר הכ"מ
(פסחים
קד,ב)
מיתיבי:
'כל
הברכות כולן
פותח בברוך
וחותם בהן
בברוך, חוץ
מברכת
מִצְוֹת (כגון
'להתעטף
בציצית' ו'על
נטילת לולב'; [רשב"ם:
וטעמו של דבר:
לפי שאין בהן
ריבוי דברים])
וברכת הפירות,
וברכה הסמוכה
לחבירתה (כגון
אותם של שמונה
עשרה),
וברכה אחרונה
שבקרית שמע (אף
על פי שאין
ברכה אחרת למעלה
הימנה שהתחיל
בה בברוך [רשב"ם:
שהרי הפסיק
קרית שמע - אף
על פי כן אינו
מתחיל בה
בברוך
וחשבינן לה
ברכה הסמוכה
לחבירתה - לאותה
שלפני קראית
שמע, שהרי
מחובר אמת
ויציב על סופו
של קראית שמע,
וכדאמרינן
בברכות (דף
יד,ב) שצריך
לסמוך אמת
ויציב אחר [במדבר
י,י] אֲנִי ה'
אֱלֹהֵיכֶם,
כדכתיב וַה'
אֱלֹהִים
אֱמֶת [ירמיהו
י,י], הלכך
כחדא ברכתא
אריכתא דמיא]),
שיש מהן (מאלו
שהזכרנו)
פותח בהן
בברוך ואין
חותם בברוך (כגון
ברכת פירות
ומִצְות),
ויש מהן שחותם
בברוך ואין
פותח בברוך (כגון
ברכה הסמוכה
לחבירתה, שהרי
פוטרתה ראשונה
שנפתחה בברוך);
והטוב והמטיב ([רשב"ם:
דברכת המזון] אף
על גב דסמוכה
לחבירתה שהרי
התחיל בברכת
המזון בברוך) -
פותח בברוך
ואינו חותם
בברוך (משום
דברכה באנפי
נפשה איתקן
משום הרוגי
ביתר [רשב"ם:
שניתנו
לקבורה: 'הטוב' -
שלא הסריחו
'והמטיב' - שנתנו
לקבורה] וכולה
הודאה כברכת
הפירות ומצות)' -
(פסחים
קה,א)
קשיא
לעולא (שפתח
בברוך ולא חתם)!
אמר
לך עולא: הא
נמי כברכת
המִצְוֹת
דמיא; ברכת
המִצות מאי
טעמא? - משום
דהודאה היא,
הא נמי הודאה
היא (ואין
בה הפסק דבר
אחר: לא הפסק
תחנה ולא הפסק
ריצוי, הלכך
בפתיחתן סגי,
ולא דמו לברכת
קידוש שצריך
לספר בשבח שבת
וברכת יוצר
אור שיש בה הפסק
תחנה, כגון
'ברחמיך
הרבים' וברכת
אבות יש בה
רצוי, לפיכך
צריך לפתוח
ולסיים בשבחו
של מקום).
רב
חנניא בר
שלמיא
ותלמידי דרב
הוו יתבי בסעודתא
(בערב שבת
והאריכו בה עד
שחשיכה) וקאי
עלייהו רב
המנונא סבא;
אמרו ליה: זיל
חזי: אי מקדיש
יומא - נפסיק (בעקירת
השלחן)
וניקבעיה (לסעודתינו) לשבתא (לשם
שבת)!
אמר
להו: לא
צריכיתו (להפסיק
בעקירת שלחן
כדי להבדיל
בין סעודת חול
לסעודת שבת): שבתא
קבעה נפשה (שבת
היא קבעתה
מעצמה: היא
חשובה סעודת
שבת, ונבדלת
מסעודת חול,
ודי לכם
בפריסת מפה
וקידוש [רשב"ם:
דשבת היא קבעה
נפשה לסעודתה
דמאחר שהיא
אוסרת עלינו
לאכול מעתה
בלא קידוש -
אין לך הפסק
גדול מזה,
ומעצמה סעודת
שבת חשיבא
נבדלת מסעודת חול,
ודי לכם
בפריסת מפה
וקידוש]), דאמר רב:
'כשם שהשבת
קובעת למעשר (אפילו
אכילת עראי
דשבת חשובה
קבע למעשר [במסכת
ביצה (לד,ב)]) - כך שבת
קובעת לקידוש (שאסור
לטעום עד
שיקדש)' (אלמא
משחשיכה היא
חשובה סעודת
שבת מאליה); סבור
מינה כי היכי
דקבעה לקידוש
כך (יציאתה) קבעה
להבדלה (שאם
יושבים על
השלחן וחשיכה
במוצאי שבת -
אסורין לאכול
עד שיבדילו [רשב"ם:
ואף על פי שלא
הפסיקו סעודתן
- פורס מ&פה
ומבדיל:
שיציאת שבת
אוסרתן באכילה
וקובעתן
להבדלה]).
אמר
להו רב עמרם:
הכי אמר רב:
לקידוש קובעת,
ולא להבדלה
קובעת [רשב"ם:
דכיון שהתחיל
בסעודת שבת
מבעוד יום -
זהו כבוד שבת
שיהא גומר
סעודתו אף
לאחר שהחשיך,
ולאחר שגמר
סעודתו יבדיל], והני
מילי (דלהבדלה
אינה קובעת) לענין
מיפסק: דלא
מפסקינן (סעודתא), אבל
אתחולי לא
מתחלינן (משחשיכה
עד שיבדילו); ומיפסק
נמי לא אמרן
אלא באכילה,
אבל בשתיה – לא (שתיה
לאו דבר חשוב
הוא, ומפסקי [רשב"ם:
ומפסיק
ומבדיל]); ושתיה
נמי לא אמרן (דלא
מתחלי) אלא
בחמרא ושיכרא,
אבל מיא לית
לן בה (רשב"ם:
לא קפדי אמיא קמי
הבדלה, אבל
קמי קידושא –
קפדי, משום
כבוד שבת;
והכי הלכתא;
ושמעינן נמי שאם
היו סועדים
בשבת והחשיך -
גומרין כל
סעודתן,
ומזמנין, ואחר
כך מבדילין).
ופליגא
דרב הונא, דרב
הונא חזייה
לההוא גברא דשתה
מיא קודם
הבדלה, אמר
ליה: לא מיסתפי
מר מאסכרה -
דתנא משמיה
דרבי עקיבא: 'כל
הטועם כלום
קודם שיבדיל -
מיתתו באסכרה'!?
רבנן
דבי רב אשי לא
קפדי אמיא.
בעא
מיניה רבינא
מרב נחמן בר
יצחק: מי שלא
קידש בערב שבת
- מהו שי&קדש
והולך כל היום
כולו?
אמר
ליה: מדאמרי
בני רבי חייא
'מי שלא הבדיל
במוצאי שבת
מבדיל והולך
כל השבת כולו [רשב"ם:
עד רביעי
בשבת, כדלקמן]', הכא נמי
מי שלא קידש
בערב שבת -
מקדש והולך כל
היום כולו.
איתיביה:
'לילי שבת
ולילי יום טוב
יש בהן קדושה
על הכוס, ויש
בהן הזכרה
בברכת המזון (של
שבת 'רצה
והחליצנו'
וביום טוב
'יעלה ויבא'); שבת
ויום טוב [רשב"ם:
הימים ולא
הלילות] אין בהם
קדושה על הכוס
[רשב"ם:
כי אם בורא
פרי הגפן לבד], ויש בהן
הזכרה בברכת
המזון', ואי סלקא
דעתך מי שלא
קידש בערב שבת
מקדש והולך כל
היום כולו -
שבת ויום טוב
נמי משכחת להו
דיש בהן קדושה
על הכוס: דאי
לא קידש
מאורתא מקדש
למחר!
אמר
ליה: 'דאי' לא
קתני [רשב"ם:
דתנא לא בא
להורות לנו
דין אדם הפושע
או שאירע לו
מקרה ולא קיים
דברי חכמים].
איתיביה:
'כבוד יום
וכבוד לילה (אם
יש לו יין הרבה
לסעודה אחת או
מיני מגדים -
יניחם עד היום) - כבוד
יום קודם, ואם
אין לו אלא
כוס אחד - אומר
עליו
(פסחים
קה,ב)
קידוש
היום, מפני
שקידוש היום
קודם לכבוד
יום [רשב"ם:
קידוש הלילה:
שמקדשין את
היום על הכוס
בלילה - קודם
לכבוד יום:
שלא ישתה אותו
באמצע סעודה
אלא יקדש בו
בלילה קודם
אכילה]', ואם איתא -
לישבקיה עד
למחר וליעביד
ביה תרתי [רשב"ם:
קידוש היום
והוי נמי כבוד
היום קצת אף
על פי שאינה
בתוך הסעודה]!
אמר
ליה: חביבה
מצוה בשעתה [רשב"ם:
כדאמר ב'אלו
דברים' (לעיל
סח,ב) שהרי
הקטר חלבים
ואברים כשרים
כל הלילה ואין
ממתינין להם
בשבת עד
שתחשך, שנאמר (במדבר
ח,י) עֹלַת
שַׁבַּת
בְּשַׁבַּתּוֹ
- הלכך יקדש
בו בלילה ולא
ימתין בו עד
מחר].
ומי
אמרינן חביבה
מצוה בשעתה [רשב"ם:
גבי ברכה]? והא תניא: 'הנכנס
לביתו במוצאי
שבת מברך על
היין ועל המאור
ועל הבשמים,
ואחר כך אומר
הבדלה על
הכוס, ואם אין
לו אלא כוס
אחד - מניחו עד
לאחר המזון
ומשלשלן כולן
לאחריו [רשב"ם:
לאחר ברכת
המזון: יין נר
בשמים והבדלה,
כבית שמאי
אליבא דרבי
יהודה; והכי
מפרשינן לקמיה]', ולא
אמרינן חביבה
מצוה בשעתה (דלא
מבדיל מקמי
סעודתא דהוי
שעת הבדלה)!?
אמר
ליה: אנא - לא
חכימאה אנא (דלא
אמינא ליה אנא
מדעתאי להא
דחביבה מצוה
בשעתה) ולא
חוזאה (מגיד) אנא, ולא
יחידאה אנא (ולא
אמינא ליה
משמיה דגברא
יחידאה), אלא
גמרנא (כך
שמעתי בישיבה) וסדרנא
אנא (מסדר
שמועות לפני
רבותי תמיד [רשב"ם:
וסדרנא אנא.
מסדר שמועותי
לפני רבותי -
כך מפרש רבינו
שלמה;
ובתלמידי
רבינו יצחק
כתב: הכי גרסינן:
לא חכימא ולא
גמרנא אנא אלא
מסדרנא אנא,
ונראה לי
פירוש הדבר
כן: לא חכימא אנא
לומר מה
שאמרתי מעצמי:
מקדש והולך כל
היום כולו,
וגם לתרץ
חביבה מצוה
בשעתה; ולא
גמרנא אנא לא
למדתי דבר זה
מרבותי בסדר
קידוש, אלא
סדרנא אנא כל
סדרי ברכות
קידוש והבדלה
נתתי לב בהן
לברר את כולן;
לא נתישבתי עד
שעמדתי על
עיקרן ועל סדרן
להורות לעולם
כן]),
וכן מורין בבי
מדרשא כוותי,
שאני לן בין
עיולי יומא
לאפוקי יומא:
עיולי יומא -
כל כמה
דמקדמינן ליה
עדיף
ומחבבינן ליה (עיולי
יומא מחבבינא
ליה ועבדינן
קידוש מאורתא
כי היכי
דלנקטיה
עילוון הייא [בזריזות,
מיד, מהר] [רשב"ם:
דחביבה מצוה
בשעתה,
וזריזין
מקדימין
למצוה]); אפוקי
יומא [רשב"ם:
כגון הבדלה] -
מאחרינן ליה (היכא
דאין לו אלא
כוס אחד עד
לאחר המזון [רשב"ם:
היכא דאשכחן
שום עלילה
לאחוריה, כגון
היכא דאין לו
אלא כוס אחד
דמאחרינן ליה
עד לאחר המזון]), כי היכי
דלא ליהוי עלן
כטונא [כמשא
כבד].
שמע
מינה מיהא
מתניתא תמני:
שמע
מינה: המבדיל
בתפלה צריך
שיבדיל על
הכוס (דקתני
'הנכנס לביתו
במוצאי שבת
מבדיל' - אף על
גב דסתם בני
אדם מבדילין
בתפלה);
ושמע
מינה: ברכה (ברכת
המזון) טעונה
כוס;
ושמע
מינה: כוס של
ברכה צריך
שיעור ([רשב"ם:
שיעור רביעית
לוג] דאי לא
צריך שיעור -
ליחלקיה לתרי);
ושמע
מינה: המברך
צריך שיטעום ([רשב"ם:
או הוא או אחד
מן השומעים,
ובשתיית אחד
מהן - יצאו
כולן] דאי לא
טעים ליה -
ליברך עליה
תרי זימני [רשב"ם:
הבדלה בשעתה
בלא שתיה,
וברכת המזון
בשעתה, וישתה]);
ושמע
מינה: טעמו -
פגמו (כבר
מברכת המזון [רשב"ם:
פגמו לברכת
המזון: מדלא
מבדיל ברישא
קודם אכילה
ושותה ומשייר
המותר לברכת
המזון]);
ושמע
מינה: טעם –
מבדיל [רשב"ם:
אף על פי שאכל –
מבדיל, ולא
ימתין עד למחר
קודם אכילה;
דאיכא למאן
דאמר לקמן (קו,ב)
'טעם - אינו
מבדיל'].
(פסחים
קו,א)
ושמע
מינה: אומר
שתי קדושות על
כוס אחד [רשב"ם:
היכא דלית ליה
אלא כוס אחד,
כי הכא, אף על
גב דאמר לעיל (קב,ב)
'אין אומרים
שתי קדושות על
כוס אחד' - היכא
דלית ליה
שאני,
כדמתרצינן
לעיל],
ושמע
מינה: בית
שמאי היא,
ואליבא דרבי
יהודה (דאמר
מאור ואחר כך
בשמים). [רשב"ם:
דאילו לבית
הלל - ברישא
בשמים ואחר כך
מאור; והא ליכא
למימר רבי
מאיר ואליבא
דבית הלל,
כדאמר לעיל,
ובית הלל
אומרים נר
ובשמים מזון
והבדלה ועני
רבא 'זו דברי
רבי מאיר הוא'
דה"נ פרכינן
בברכות פרק
'אלו דברים' (נב,א),
ומשני: לא
סלקא דעתא,
מדקתני 'ומשלשלן
לאחר המזון';
מאן שמעת ליה
דאית ליה האי
סברא דמזון
ברישא? - רבי
יהודה, כדאמר
לעיל: רבי
יהודה אומר לא
נחלקו בית
שמאי ובית הלל
על המזון
שבתחלה ועל
הבדלה שבסוף
כו'; אלמא רבי
יהודה היא
ואליבא דבית שמאי,
דאילו לרבי
מאיר - מי תנא
לה 'משלשלן
לאחר המזון'?:
דלדידיה מאור
ברישא בין
לבית שמאי בין
לבית הלל, ולא
מזון, כדאמר
לעיל: זו דברי
רבי מאיר!]
רב
אשי אמר: 'טעמו -
פגמו' ו'כוס של
ברכה צריך
שיעור' - חדא
מילתא היא,
והכי קאמר:
מאי טעמא טעמו
פגמו? - משום
דכוס של ברכה
צריך שיעור (אבל
אי הוה ביה
טפי מכשיעור -
טעמו לא פגמו).
רבי
יעקב בר אידי
קפיד (לקידוש
והבדלה וברכת
המזון) אחצבא [כד] פגימא (אבל
אם בא לשתות
מכוס פגום -
מברך עליו
ברכת היין);
רב
אידי בר שישא
קפיד אכסא
פגימא (רשב"ם:
לקידוש
ולהבדלה
ולברכת המזון
ולכל ברכות שתקנו
לסדרן על
היין: שלא
יברך על כוס
פגום, אבל אם
רוצה לשתות
יין - צריך
לברך 'בורא
פרי הגפן', שאסור
ליהנות מן
העולם הזה בלא
ברכה, ומיהו
אם אין לו אלא
יין פגום - מקדש
עליו; ד'קפיד' -
לכתחלה משמע);
מר
בר רב אשי
קפיד אפילו
אחביתא
פגימתא (רשב"ם:
חביות קטנות
אבל אם חבית
של עץ גדולה
אין להקפיד).
=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=
כל המוצא
שגיאה – נא להודיע
לי בכתובת שנמצאת
באתר www.oocities.org/yeshol
דברי
הגמרא באותיות
כאלה: 12 ROD; רש"י בתוך
הגמרא בסוגריים
() ובתוך הסוגריים
- אותיו&##1514; 10 MIRIAM; מראי מקומות
- 8 MIRIAM
פסוקים מובאות
בגופן 12 NARKISIM; השלמת פסוקי
המקרא בגמרא בסוגריים
[] ובאותיות 11 NARKISIM,
וכן פסוקים ברש"י
באותיות 11 NARKISIM
הערות:
בסוגריים []
באותיות CourierNew, בגוף
הגמרא בגודל 10,
בתוך דברי
רש"י – בגודל 8;
ההערות עם
קידומת ## אינם
פשט הגמרא אלא
הערת העורך
הטעונה בדיקת
הלומד.
הגירסא:
לפי דפוס
וילנא עם
אחדים
מההגהות שעל הדף
– לפי הנראה לי
כנחוץ לצורך
הפשט הפשוט.
הערות בשולי
הדף – בתצוגת דף
אינטרנט אפשר –
באקספלורר – להניח
עליהם את הסמן
ואז מופיעה ההערה
בחלון. אפשר גם
לראות כאשר עוברים
לתצוגה של דף הדפסה.
In Explorer, Footnotes become visible when the
cursor rests on the number of the footnote.
Alternatively: in the File menu, there is an Edit
option to edit the page with your word processor.
הערות וטבלאות
באנגלית – ע"י כולל
עיון הדף, ראש הכולל
הרב מרדכי קורנפלד
–
Producers
of the Dafyomi Advancement Forum, mailto:daf@dafyomi.co.il,
http://www.dafyomi.co.il/
This material is
©2006 by Julius Hollander
Permission
to distribute this material, with this notice, is granted - with request to
notify of use at the email address on www.oocities.org/yeshol