קריצה לאגאתה כריסטי

 

במלון "אולד סוואן" בהרוגייט, כ-350 ק"מ מצפון ללונדון, במקום ששהתה אגאתה כריסטי תחת שם בדוי, לאחר שנעלמה ב-26, מתקיימים סופי שבוע לבלשים.

ה"נופשים" מתכנסים בבית המלון ביום שישי, ובמסיבת קוקטייל נוצצת מתרחש אירוע מסתורי. במהלך היומיים הבאים ייתקלו משתתפי האירוע ברמזים מרמזים שונים, ייפגשו עם דמויות מוכרות מספרי כריסטי, וינסו להתחקות אחר מבצעי ה"פשע". ידע מעמיק בספרי אגאתה כריסטי יוכל מן הסתם לסייע בפענוח הפרשה.

מחיר סוף שבוע שכזה, הכולל אירוח מלא ושני לילות (כולל כל ההפתעות) הוא 196 ליש"ט לאדם. למעוניינים באמת, אפשר לברר פרטים בטלפון 0423-5000556.

 

א.

לא התכוונתי להרוג אותו אבל היא ניסתה להרוג אותי.

הייתי עייפה, כתבתי עד השעות הקטנות של הלילה. כיוונתי את השעון לשעה מוקדמת כדי לא להפסיד את ארוחת הבוקר המשותפת שלי עם ארצ'י. בזמן האחרון אנחנו בקושי מחליפים משפט. ייתכן בגלל פרץ כתיבתי ואולי בגלל כישלון עסקיו המשתנים. אני אוהבת אותו יותר מידי. אם יניחו על כף המאזניים אהבה ועל הכף השנייה כתיבה, כף האהבה תזנק למעלה. כאשר החלב נמהל בקפה הבוקר שלי הבחנתי שידיו של ארצ'י האוחזות בספל חרסינה רוטטות. הוא גמע את הקפה בתנועות מהירות מהרגיל. את זוכרת את מזכירתי, פנה אלי במפתיע, כן. עניתי. רק שמה פרח מזיכרוני, לאחרונה ביליתי הרבה בחברתה בלונדון. חייכתי במלוא הנועם את חיוכי שנועד רק למענו. בדרך כלל איני מחייכת וכנערה נחשבתי בגלל רצינותי כמגושמת ומשעממת.

אני מתארת שהייתם במקומות מעניינים, ואז ארצ'י ירה לעומתי, אינך מבינה אני רוצה בגט ומהר ככל האפשר. קם מהכיסא המרופד יצא את חדר האוכל ותוך שתי דקות שמעתי אותו מתניע את מכוניתו. רגעים אחר כך חשבתי שנשמתי פרחה לה מתוך גופי. בתוך כך זכרתי מכתבים רבים של אישה עלומת שם שהציעה לי נושאים ורעיונות לסיפורי בלשים שהיו דומים מאוד לסיפורי. מדוע קישרתי עתה ברגעים נוראים אלה שני נושאים שונים לגמרי.

לפתע זכרתי את שם מזכירתו, ננסי נייל.

 

 

ב.

דצמבר 1926

לא התכוונתי להרוג אותו אבל היא ניסתה להרוג אותי.

ארצ'י אמר שיספר לאגאתה בשעת ארוחת הבוקר. הוא לא ידע אבל הקשבתי לשיחה כשאני מסתתרת מאחורי שיח האוזיליאה שענפיו השתרגו על אחד מחלונות חדר האוכל המרווח. המשרתת יצאה מהחדר בדיוק כשאגאתה וארצ'י סיימו לאכול את האומלט והחלו בשתיית הקפה. כאשר ארצ'י עזב את החדר ונסע לדרכו חרדתי לאגאתה. באותה עת גם הרהרתי לעצמי, האם אגאתה יודעת כי אני היא זאת אשר החדרתי לראשה דרך מכתבי רעיונות לסיפורי הבלשים שכתבה, והאם הבחינה בפעם האחת והיחידה כשראתה אותי בדמיון החזותי הרב בין שתינו?

כאשר גברת כריסטי יצאה את הבית ומיהרה למכוניתה אצתי למכוניתי התנעתי אותה ויצאתי בעקבותיה.

 

ג.

נהגתי מהר. השמש הייתה חיוורת ומכוסה עננים, גם מחשבותי היו מעורפלות. בהבזק של אור זכרתי את פגישתי הראשונה עם ארצ'יבלד כריסטי. כיצד האהבה פגעה בנו כמו רעם. הייתי לבד בולעת את הסרט הריק של הכביש. נהגתי במעלה הרכס וכשכמעט הגעתי אל פסגתו, כשמתחתיו תהום פעורה, שמעתי רעש קרוב של מכונית הנדחקת לעבר מכוניתי. סובבתי בחדות את ההגה ובהיתי לעבר דמות מוכרה. כל כך דומה לי, העלמה נייל. האם רצתה לפגוע בי? פתאום ראיתי אותו מתנשא מתוך הערפל, הבחנתי בקווים הסקסיים של ראשו וצווארו הארוך. הוא נע לתוכי, לתוך המכונית. הסטתי את המכונית, הגוף המתקשת נחבט בפגוש וקיפץ לעבר המכונית הדולקת אחרי שנעצרה מיד. המשכתי לנסוע בלי דעת. הייתי ממש בראש הרכס, רק אז נעצרתי. אני מוכרחה לחזור ולראות מה עוללתי. כיביתי את המנוע והרגשתי שאני עדיין נעה. הדלת שלצידי לא נפתחה. החלקתי על המושב כדי לצאת דרך הדלת השנייה. חשתי שהארנק עם תעודותי מחליק ונופל על הרצפה. לא היה לי אכפת. גופי בער מחום, הסרתי את מעיל הפרווה. האוויר הקריר בחוץ נגע בבשרי כחץ. הזדקפתי על רגלי, מסביב הייתה דממה מוחלטת. התחלתי לצעוד. האדמה הייתה ספוגית. הלכתי יותר מהר. ואחר נמלטתי.

 

ד.

נהגתי אחריה. ערפל של בוקר נתאדה והתפוגג לאט. נבהלתי כשעלתה במעלה הרכס. נהגתי במהירות עצומה והגעתי אליה. היא הבחינה במכוניתי ולא היה לי אכפת, ואז סובבה בחדות את ההגה לעומתי, האם ניסתה לפגוע בי? פתאום הוא הגיח לעבר מכוניתה והיא עלתה עליו. הוא התרומם באוויר כנשר מעופף וקיפץ לעברי. לא יכולתי לעצור, חשתי שהדרך סוגרת עלי כמנהרה חשוכה. הייתי עליו. שמעתי את האוושה החרישית של הראש הגדול הכופף מעל העשב, תולש אותו בשיניו. אגאתה יצאה מהמכונית ונמלטה.

פתחתי את דלת מכוניתי ויצאתי לתוך האוויר הקריר. שתינו הרגנו אותו בלי כוונה. הסתכלתי על גופתו, על הגבשושיות הקשות של עגבותיו, על הברק שהיה לעורו. נפלתי אחורה לתוך רכות העשב. פסי שערות קצרות פוזרו לאורך המכונית והדלת הייתה מרוחה בגודש גללים של זהב. שתינו הרגנו את הצבי.

 

(פה הסיפור היה יכול להסתיים. א.כ.)

 

 

ה.

אצל אגאתה הצדק תמיד מנצח. מי שחוטא בגנבה בנסיבות מסוימות ובתנאים מקילים היא משלחת לחופשי. הרוצחים לעומת זאת נתפסים תמיד ובאים על עונשם. היא מרעילה יותר אנשים מלוקרציה בורג'יה. לפעמים משתמשת באקדח או במכה חזקה ששוברת את המפרקת. אבל תודו, הרציחות שלה הן תמיד ג'נטלמניות ושקטות. הן מבוצעות במהלך מסע תענוגות או בבתים כפריים שלווים כבבית שלנו. היא כולאת קבוצת אנשים במקום מבודד. באי, באתר ארכיאולוגי, אנייה, רכבת, ורקמת סביב עלילה כתחרה מעודנת.

 

 

ו.

רדפתי אחריה במכונית. התחננתי שתעלה אל מכוניתי. שתינו רוצחות בכתיבה אבל שתינו לא מעכנו זבוב. אני טיפוס הרפתקני. היא טיפוס שליו יושב בית. אנו דומות במובנים אחרים. בחשיבה, כתיבה, צורה, ובגיל. עד "הרוגייט" הצלחתי שתאזין לי, שתתחיל להאמין בדברי. במכונית שלי צרחנו, בכינו, כמעט נאבקנו פיזית. במלון נרשמה בשמי ואני שכרתי דירה בעיר. כל יום באתי אליה בסתר. במשך 11 ימים דיברתי אל מוחה וליבה עד שהשתכנעה לחזור אל השורש הטבעי של חייה אל האהבה האמיתית, אל בעלה, ולפנות לי את מקומה ושמה.

 

 

ז.

ננסי נתנה לי להבין שלא הרגתי לבד את הצבי. ירדה עלי שלווה. הזכוכית האפלה הוארה כאשר שוכנעתי שלא הייתה מעולם אהובתו של ארצ'י. רק בגללו התחלתי לכתוב. חפצתי שנתפרנס בכבוד ואחותי הבכורה דחקה בי והעירה את כשרוני הרדום. ננסי כשרונית ממני ורעיונותיה במכתבים עלומי השם, שהעולם לא ידע עליהם ואף לא סיפרתי עליהם לאהובי. הם שהיפרו את דמיוני ושיפרו את כתיבתי. לאמיתו של דבר, לא כל כך אהבתי לכתוב סיפורי בלש. אני אוהבת לגור בחיק הטבע. לרקום, לצייר, והעיקר לחיות לצד ארצ'י. רק על שמי לא הסכמתי לוותר, ולשם כך הייתי מוכנה להיכנס להרפתקה הבלשית, השקרית, והמרגשת של חיי.

 

 

 

ח.

שנים רבות אחרי

 

התכנית של ננסי ושלי הצליחה. לעולם לא גילתה אגאתה שאף אני הייתי בתמונה. היא לא הבינה שג'נטלמן כמוני חש מושפל בשעה שהוא חייב לחיות על חשבון אשתו. כמה היה מתאים לננסי נייל לצאת למסעות ולהינשא לבעל ארכיאולוג הצעיר ממנה בשנים.

בשנת 1952 קיבלנו הזמנה וטסנו מהחווה הרחוקה באוסטרליה להצגת הבכורה בלונדון של "מלכודת העכברים". אשתי שיצא שמה במחוזנו ורחוק יותר כציירת מחוננת של נופים ובעלי חיים, כתבה דברי ביקורת בעיתון המקומי וממנו אני מעתיק: המתח מתחיל מן השנייה הראשונה של המחזה. מיד כשנפתח המסך נשמעת צרחה ולאחריה נשמע קולו של קריין הרדיו המבשר על רצח מיסתורי בשכונה סמוכה. העלילה מתרחשת בבית מלון כפרי קטן ביום הראשון לפתיחתו. בעלי המלון גבר ואשה שנישאו זה עתה ממתינים לבוא אורחיהם הראשונים ואכן במהרה מופיעים מייג'ור בריטי בדימוס, נערה מוזרה, ארכיטקט היסטרי צעיר, בתולה זקנה רוטנת, ואיטלקי תימהוני שצץ ללא הודעה מוקדמת. הגבר הראשון שנכנס לבמה נושא צרור שאותו הוא מסתיר במהירות בתוך הארון. בגדיו זהים לבגדים שלבש הרוצח כפי שתיאר הקריין ברדיו. ובדיוק כך לבושים כל הגברים האחרים הנכנסים יותר מאוחר אל הבמה.

בחוץ סערה נוראה המנתקת את הקבוצה מן העולם והקהל חש שהוא במלכודת יחד עם הגברים והנשים המתהלכים לא הרחק ממנו על הבמה.

ראינו את ננסי, אגאתה כריסטי כפי שהעולם מכיר, יושבת בתא קרוב לתא המלכה. מבטה נעצר עלינו והיא קרצה בעינה הימנית. לא הספקנו לענות על קריצתה והאור האפיל. זינקנו במהירות מן האולם כשהמסך הארגמני התחיל להשתלשל מטה בתום המחזה. רעש מחיאות הכפיים מתדפק כמטר עז על אוזננו. באותו ערב התהוללנו בלונדון. עברנו מבאר לבאר, שתינו, רקדנו כמו היינו צעירים ולא זקנים למעלה משישים. נשקנו זה לזאת בכל פינת רחוב ואנשים הסבו ראשם אחרינו.

כשהשחר עלה עמדנו חבוקים ליד בית המרקחת שבו עבדה אגאתה בהתנדבות במלחמת העולם הראשונה, שאליו ואל חייה נכנסתי בצעד רחב ובטוח. בית המרקחת הוא כיום חנות לכלי כתיבה ועיתונים.

 

 

 

ט.

רק ריצ'י קורא לי אגאתה. לננסי יקראו תמיד אגאתה או מרי ווסטמקוט כשם העט החביב עליה. מי שיקרא בעיון את סיפוריה ימצא לעתים את הכפילות. נערה הדומה לנסיכה רוסית ולכן רודפים אחריה. גנב המתחזה לברון בגלל הדמיון החזותי ביניהם. עוד במלון בהרוגייט סיפרה לי ננסי על סבתה חדת הלשון והסקרנית שבספריה הפכה לגברת מארפל. אינני מקנאה בפרסומה. איכשהו גם אני הונצחתי. היא כמו אחות תאומה שהופרדה ממני בלידה.

תמיד רציתי לכתוב את סיפור הצבי. לא יכולתי. הצבאים שאני מציירת זוכים לכתלים רבים. שני צבאים דוהרים בין כרי מרעה ופלגי מים תלויים במוזיאון הלאומי במלבורן. הצבי הנהדר והאומלל בראש הרכס שועט אל מול ספת משכבי.

הערה: לא יכולה להיפרד בטרם אספר משהו קטן. לעת ערוב חיי למדתי שיטות ריפוי טבעי. עד היו אני גאה על ספר הבלש הראשון שלי, מנה אחת של סטריכנין, וטיפה אחת של סטריכנין ריפאה את האסטמה של ריצ'י, ולמי שחפץ אני מנדבת את המרשם: את טיפת הסטריכנין שיכולה להמית מדללים בעשרה ליטרים של מים. מהתמיסה שהתקבלה לוקחים טיפה אחת ומדללים גם אותה בעשרה ליטרים מים. כך לפחות 18 פעמים. בסוף מתקבלת תמיסה שבה כמות הסטריכנין לא יכולה להזיק, אבל הגוף בכל זאת מזהה את החומר ומגביר את כוחותיו וכך החולה מרחיב את הריאות ומשפר את מערכת הנשימה.

 

תהיו בריאים

אגאתה.