כיפה אדומה מהצעד של הזאב

היער היה ביתי.גרתי בו ודאתי לו.השתדלתי לשמור עליו נקי ומסודר ואז ביום שמש בהיר אחד ,בזמן שניקיתי שאריות של מטיילים ביער,שמעתי צעדים.הסתתרתי מהחורי העץ וראיתי ילדה קטנה צועדת בשביל ובידה סל.הילדה ניראתה לי חשודה מההתחלה,כיון שהיתה לבושה מצחיק -כולה אדומה וגם ראשה הייה מכוסה כאילו לא רצתה שאנשים יזהו אותה.כמובן שעצרתי אותה כדי ליבדוק מי היא ומה היא עושה ביער שלי.שאלתי אותה לשמה,מאין היא באה ולאן היא אולכת היא סיפרה לי בשיר ובריקוד איך היא הולכת לסבתא שלה עם סל מלה כל טוב לארוחת הצהריים.היא נראתה לי אדם מאד כן,אבל היא הייתה ביער שלי וניראתה מאד חשודה בתלבושת שלה. החלטתי ללמד אותה מה זה להיכנס ליער שלי בלי הודעה מוקדמת ולבושה כל כך מצחיק.נתתי לה להמשיך בדרכה ורצתי לפניה לביתה של סבתא

כאשר ראיתי אישה זקנה ונחמדה בבית הסברתי לה את

הבעיה שלי,והיא הסכימה שהנכדה שלה צריכה ללמוד לקח.הסבתא הסכימה להיעלם מהשטח עד שאקרא לה

והתחבאה מתחת למיטה.כאשר הגיעה הילדה,הזמנתי אותה לחדר השינה ואני הייתי במיטה לבוש כמו

הסבתא.הילדה ניכנסה סמוקה לחיים ואמרה משהו מגעיל על האוזניים הגדולות שלי.כבר נעלבתי בחיי בעניין האוזנים,לכן השתדלתי להתעלם ואמרתי שהאוזניים יעזרו לי לישמוע אותה טוב היטב

.

כוונתי היתה שאני מחבב אותה ורוצה להתייחס אליה ולשמוע אותה היטב.אבל היא המשיכה בשלה והשמיעה הערה מעליבה נוספת  על העיניים הבולטות שלי.עכשיו אתם מבינים איך התחלתי להרגיש כלפי הילדה הזאת שנראתה כל כך יפה ונחמדה מבחוץ,אך למעשה היתה מרושעת.ולמרות הכול אחלטתי לסובב את הלחי השנייה,ואמרתי לה שהעיניים הבולטות הן כדי לראות אותה טוב יוותר.ואז ואז הונחתה אלי מכת המחץ.יש לי בעיה אים השיניים הגדולות שלי והבולטות שלי,והפרחחית הקטנה "זרקה"לי הערה ממש פוגעת בעניין הכאוב הזה.אני מודע לכך שהייתי צריך לגלות שליטה טובה יותר,אבל פשוט לא יכולתי לעצור בעצמי,זינקתי מהמיטה ונהמתי לעברה שהשיניים האלו יעזרו לי לאכול אותך טוב יותר.ביננו כולם יודעים ששום זאב לא יכול לבלוע ילדה,אבל המופרעת הזאת היתחילה לרוץ בתוך הבית בצרחות אימים כשאני רודף אחריה כדי להרגיע אותה.תוך כדי ריצה הורדתי את בגדי הסבתא מעלי,אבל זה רק החמיר את המצב.לפתע הדלת נפתחה בחבטה ובפתח עמד בריון מגודל עם גרזן ביד.העפתי בו מבט חטוף והבנתי מיד שאני בצרות.בלי לחשוב פעמיים הרמתי רגליים ו"טסתי" משם כל עוד נפשי בי.הייתי רוצה לאמר שזהו סוף הסיפור,אבל לצערי הסבתא הזאת מעולם לא סיפרה את הצעד שלי.ותוך זמן קצר התפרסם הסיפור בכל הסביבה.אני הפכתי ליצור השפל והגועלי הידוע וכולם התרחקו והתילמו ממני.אני יודע מה קרא לילדה הקטנה בתלבושת המשונה ,אבל אני כבר לא חייתי באושר ועושר לנצח.

בחזרה לאתר