הגורמים המבססים
את
נכונותן של המטרות השמאליות
המחרימות
את
הבחירות לכנסת ה-18
בבחירות
לכנסת של הבורגנות הגדולה – אחת מתוך
אין-ספור החגיגות הדמוקרטיה של האינטרס האימפריאליסטי, או, שזה הינו הך, הפיננסי של
ההון הגדול, בתחרות בינו לבין עצמו על חשבונם של רוב העמים ובחלוקת המרחב העולמי
בין ההתמזגויות המונופוליסטיות השונות לבין עצמן – ארגונים רבים עושים כמיטב יכולתם
במטרה להציג בפני ציבור הבוחרים דרגות גבוהות ככול שניתן של אטרקטיביות לטובתה של
רשימה כזו או אחרת. על אף חזותה החגיגית מקושטת רכלנות, גם זו היא עשייה פוליטית.
בעשייה זו בולטת הצנעה חדה של מעמד הפועלים והאינטרס שלו. למעשה, השידולים של כל
הארגונים מכוונים למשוך את הצבעת ציבור הבוחרים תוך כדי הישענות על איזושהי
אידיאולוגיה זעיר-בורגנית. השוני שוכן בציבור היעד של ארגון זה או אחר. ולמרות
הממדים הענקיים של ההתגייסות הזו, אנחנו נהיה שוב עדים להימנעות
"מפתיעה" בתוצאותיה.
בתנאים החולשים
על ישראל, גם הימנעות בהצבעה היא מעשה פוליטי והמימדים שלה חושפים את מידות
ההתפקחות הפוליטית בקרב ציבור הבוחרים. התפקחות זו מתמצאת בדחייה רעיונית של כל מגוון
הפיתויים הזעיר-בורגניים שהצליחו להתפרסם. חוץ מהמחאה המוגדרת על-ידי זעיר-בורגנית
ערבית מסוימת, התפקחות זו היא בלתי-מאורגנת לרוב. העבודה הנוכחית שמה לעצמה כמטרה להיות
תרומה לאיכותיות ההתפקחות בקרב המוני הנמנעים.
נכון הוא,
כפי שהמחאה הערבית הזעיר-בורגנית מציינת, שהשתתפותן של הרשימות השמאלניות בחגיגת
הפיתויים של בחירות לכנסת מאששות לגיטימיות למשטר הציוני – משטר קולוניאלי וגזעני בהתאם
לכפיפותו הכוללת לתכתיבים אימפריאליסטיים. זה בהחלט נכון במידה והציון הזה מבליט
כי רשימות אשר, במקום לשתף פעולה ביניהן ולנצל את הבחירות למען הקמתה של חזית
אנטי-ציונית, משתפות פעולה עם הציונות ומתחרות ביניהן בכדי למשוך כמה שיותר בוחרים
להעניק לגיטימיות למשטר שלה.
זה נכון, אבל
המזימה של הרשימות השמאלניות האלה לא מסתפקת בכך. המזימה הזו נוקטת תרמית
פרוגרמאתית של הבטחות והזהרות חסרות פתרון במסגרת "האידיאולוגיה" שלה,
שאיננה יותר מאשר גניבת דעת, המאומצת על-ידי הרשימות השמאלניות עצמן. מנהיגות
הרשימות האלה מבקשת דווקא מהציונות, שאין לה כל עניין בכך, זכויות בסיסיות וזכויות
יתר אבודות תוך דבקות לאלה המתקיימות. וזה למרות ההמחשות הממשיות להתפוגגותן של
האחרונות. לאחרונה, אולי רק לטווח הבחירות, מנהיגות זו הואילה בטובה לקחת חלק
במעמסה הרובצת על שיחמם של הלוחמים בציונות, אבל עצם זה שהיא עושה את זאת מתוך
גישה פלגנית מבשרת על הישנות חולשותיה לאחרי הבחירות. מול עוצמת המשטר, מנהיגות
מפולגת זו לא תוכל אלא לחזור ולגנות את החמאס ואת הארגונים הצבאיים והפוליטיים הנוספים
אשר, בהתנגדותם, נושאים את רוב רובה של מעמסת המאבק נגד הציונות.
לכן, החרמת
הבחירות היא לא רק החרמת הציונות אלא גם החרמתם של כל משתפי-הפעולה עמה. החרמת
הבחירות מצדדת בהתנגדות לשני הגורמים האלה גם יחד ומהווה משענת לברית שמאלית נגד
הציונות בכלל ונגד המשטר הציוני בפרט. הצלחתה של הברית הזו תלויה ביישומה של פרוגראמה
ובמילואי של תפקידים המתחשבים בעובדה שלא ניתן להגשים הסדרים פוליטיים – גם לא
כלכליים, גם לא חברתיים וגם לא של שלום – תודות להתרצות ציונית ו/או אמריקאית ו/או
משת"פית. על הפרוגראמה ועל התפקידים של הברית השמאלית לתמוך בהתנגדות הפלסטינית
בהנהגה הנבחרת של החמאס.
8 בפברואר
2009
תוך כדי כך
שאני מעודד ביקורת על העבודה הנ"ל לקראת הבחירות לכנסת ה-19 גם באמצעות
אי-מייל viva_north_korea@yahoo.com
אנג'לו איידן