מסכת בבא מציעא בתלמוד הבבלי
מתוך "גמרא נוֹחָה"
על שם הורי נפתלי וחנה הולנדר הכ"מ
בבא מציעא דף
סד
המשך פרק חמישי 'איזהו נשך'
(בבא מציעא סג,ב)
ואמר רב נחמן: 'האי מאן דאוזיף פשיטי מחבריה, ואשכח ביה טופיינא (זה שקיבל המעות - מצא בהן יותר ממה שאמר לו חבירו): אי בכדי שהדעת טועה
(דאיכא למימר: טעה המלוה בחשבון,
ולא ידע בהן) - מיחייב לאהדוריה ליה (חייב
זה להחזירו לו), ואי לאו - מתנה בעלמא הוא דיהיב ליה'.
היכי דמי 'בכדי שהדעת טועה'?
אמר רב אחא בריה דרב יוסף:
(בבא מציעא סד,א)
בעישורייתא וחומשייתא (אם יש
לחלקם למעות העודפות להוציאן עשרה עשרה או חמשה חמשה, ואין אחד או שנים עודפות
שאין באות לכלל חמשה - יש לומר שטעה בחשבונו: אם עישורייתא נינהו - טעה בין חמשים
לארבעים, או בין ארבעים לשלשים, ואם אינן עשיריות וישנן חמישיות: יש שהיו רגילין
למנות חמש חמש; ואם היו עודפות הרבה, כגון נ"ה - טעה בעשיריות כדפירשתי, ויש
כאן טעות של חמשים בדילוג אחד, ובחמשת העודפות טעה בין שלש לארבע; או אם עודפות
ט"ו או כ"ה - טעה שלש פעמים או חמש פעמים בחשבון של חמש; אבל אם עודפות על
החמישיות אחת או שתים או שלש וארבע שאינן מגיעות לחמש - לא טעה כלום, וכולם מתנה).
אמר ליה רב אחא בריה דרבא לרב אשי: ואי איניש תקיפא הוא (זה שנתנם לו אדם קשה הוא), דלא יהיב מתנה (שאינו רגיל לגמול חסדים ולתת מתנת חנם) – מאי (במה יתלה זה לעכבם בידו)?
אמר ליה: (כיון דליכא למימר טעה
בחשבון - תלינן למימר) דלמא מיגזל גזליה (זה
ימים רבים וזה לא ידע והשתא מלאו לבו להשיבו) ואבלע ליה בחשבון, דתניא: 'הגוזל
את חבירו והבליע לו בחשבון – יצא'.
ואי איניש דאתי מעלמא דלא שקיל וטרי בהדיה (לא נשא ונתן עמו מעולם) – מאי?
אמר ליה: דלמא איניש אחרינא גזליה, ואמר ליה: כי יזיף פלוני פשיטי מינך -
אבלע ליה בחשבון.
אמר רב כהנא: הוה יתיבנא בשילהי פרקי דרב (כשסיים לדרוש באתי ולא שמעתי תחילת דבריו) ושמעית דקאמר
"קרי" "קרי" (שמעתי
דורש ומזכיר דלועין תמיד) ולא ידענא מאי קאמר; בתר דקם רב אמרי להו: מאי "קרי"
"קרי" דקאמר רב? אמרו לי: הכי קאמר רב: האי מאן דיהיב זוזי לגינאה אקרי,
וקא אזלי עשרה קרי בני זרתא [בגודל זרת],
ואמר ליה: "יהבינא לך (לאחר זמן) בני גרמידא ([בגודל] אמה)": איתנהו (אם יש לו בגנו גדולות בני אמה) – שרי, ליתנהו (ועודן קטנות הן) – אסור.
פשיטא?
מהו דתימא כיון דממילא קא רבו שפיר דמי - קא משמע לן.
כמאן?
כי האי תנא, דתניא: 'ההולך לחלוב את עזיו, ולגזוז את רחליו, ולרדות את
כוורתו (על שם שעשויות חלות חלות
ודבוקות מדופן אל דופן - קרי ליה 'רדייה' כרדיית פת מדובקת בתנור); מצאו חבירו ואמר לו
"מה שעזי חולבות מָכוּר לך (בכך
וכך זוז אם מעט אם רב - יגיעך)", "מה שרחלי גוזזות מָכוּר לך",
"מה שכוורתי רודה מָכוּר לך" – מותר (שהרי קיבל עליו הפסד ושכר; הלכך אפילו ימצא יותר
משוה הדמים - אין כאן אגר נטר ליה, דאי הוה בציר מדמים - נמי הוה שקיל); אבל אם אמר לו
"מה שעזי חולבות כך וכך (סאין) מָכוּר לך" (ואוזיל גביה בשכר הקדמת המעות), "מה שרחלי
גוזזות כך וכך מָכוּר לך", "מה שכוורתי רודה כך וכך מָכוּר לך" –
אסור.'
- ואף על גב דממילא קא רבו: כיון דליתנהו בההיא שעתא – אסור.
איכא דאמרי (גבי קרי) אמר רבא: כיון
דממילא קא רבו - שפיר דמי. והתניא '"כך וכך" - אסור' (גבי גיזה וחלב)?
התם - לאו מיניה קא רבו (חלב
הבא לאחר זמן - אינו גדל מכח חלב שהיה בבהמה בשעת מכר): דשקלי ליה להאי ואתי אחרינא
בדוכתיה (דהא כי שקיל להאי כוליה לגמרי -
אתי אחרינא); (אבל) הכא (הנוסף על הדלועים קטנים ונעשו גדולות) - מיניה קא רבו (מכח הקטנות בא, והקטנות כבר היו בשעת מכר; ומדידיה
הוא דקא משבח ואזיל): דכי שקלי ליה להאי (בוצינא
זוטרתי)
- לא אתי אחרינא בדוכתיה (שמע
מינה מגופיה קרבו).
אמר אביי: שרי ליה לאיניש למימר ליה לחבריה "הילך ארבעה זוזי אחביתא
דחמרא (שיש בידך); אי תקפה (אם מחמצת) – ברשותך; אי יקרא אי זילא - ברשותי".
אמר ליה רב שרביא לאביי:
(בבא מציעא סד,ב)
האי (אם יקרא) – 'קרוב לשכר ורחוק
להפסד' הוא (אם תקפה - לא מקבל עליה;
ותניא בפירקין (דף ע,א) 'קרוב לשכר ורחוק להפסד – רשע': דשקיל רבית:
דכיון דאינו מקבל עליו אחריות המקח - נמצא שאין זה מכר, ומעות הלואה הן אצלו,
וקריבת השכר - מחמת רבית הוא)!?
אמר ליה :כיון דמקבל עליה זולא – 'קרוב לזה ולזה' הוא.
משנה:
המלוה את חבירו - לא ידור בחצרו חנם, ולא ישכור ממנו בפחות, מפני שהוא
רבית.
גמרא:
אמר רב יוסף בר מניומי אמר רב נחמן: אף על פי שאמרו (בבבא קמא פרק שני דף כא,ב) 'הדר בחצר חבירו שלא מדעתו - אינו צריך להעלות לו
שכר' (ואוקימנא בחצר דלא קיימא לאגרא,
אבל האי גברא שדר בה עביד למיגר בית לדירתו, דהוה ליה 'זה נהנה וזה לא חסר'), הִלְוָהוּ ודר
בחצרו - צריך להעלות לו שכר.
מאי קא משמע לן? תנינא: 'המלוה את חבירו לא ידור בחצירו חנם, ולא ישכור
ממנו בפחות, מפני שהוא רבית'?
אי ממתניתין, הוה אמינא הני מילי בחצר דקיימא לאגרא וגברא דעביד למיגר (המלוה הזה היה שוכר אחרת אם לא מצא זה, דהוה ליה הוא
'נהנה' ובעל חצר 'חסר', דהא קיימא להכי: שהיה משכירה לאחרים), אבל חצר דלא קיימא לאגרא (דהוה ליה 'זה לא חסר'), וגברא דלא עביד למיגר (דהוה ליה 'זה לא נהנה', דבלאו הכי נמי לא הוה מיגר:
שיש לו אחרות) - אימא לא? קא משמע לן (דמיחזיא
כרבית).
(ויש ללמוד מכאן שאסור
להלוות על בית ולדור בו אפילו בנכייתא, דתנן: 'לא ישכור ממנו בפחות'; ולא דמי למשכונא של כרם (לקמן דף עב,א);
דהתם - זימנין דלא שקיל ביה מידי, ואפילו הכי מנכי ליה, והוה ליה 'קונה את הפירות'
בנכייתא זו על הספק; אבל כאן: זה נהנה תמיד, ואין כאן ספק; נמצא שוכרה בפחות.)
איכא דאמרי: אמר רב יוסף בר מניומי אמר רב נחמן: אף על פי שאמרו 'הדר
בחצר חבירו שלא מדעתו אינו צריך להעלות לו שכר', "הַלְוֵינִי ודור
בחצרי" - צריך להעלות לו שכר.
מאן דאמר 'הִלְוָהוּ' (ולא
קצץ עמו 'על מנת לדור', ואפילו הכי אסור) - כל שכן 'הַלְוֵינִי' (דקצץ לו דירת הבית בתורת רבית), ומאן דאמר 'הַלְוֵינִי' -
אבל 'הִלְוָהוּ' לא (ומתניתין: בדקצץ ליה, או
בשעת מתן מעות או לאחר כן); מאי טעמא? כיון דמעיקרא לאו אדעתא דהכי אוזפיה -
לית לן בה.
רב יוסף בר חמא תקיף עבדי דאינשי דמסיק בהו זוזי (מחזיק בעבדיהם של בעלי חובות שלו), ועביד בהו עבידתא (וכופם לעשות מלאכתו).
אמר ליה רבא בריה: מאי טעמא עביד מר הכי?
אמר ליה: אנא כרב נחמן סבירא לי, דאמר רב נחמן: עבדא - נהום כריסיה (לחם מאכלו) לא שוי (והריני
זנו ביום מלאכתו).
אמר ליה: אימור דאמר רב נחמן - כגון דארי (כך שמו) עבדיה, דמרקיד בי כובי (ליצן היה ומרקד בחנויות לשתות יין); עבדי אחריני מי
אמר?
אמר ליה: אנא כי הא דרב דניאל בר רב קטינא אמר רב סבירא לי, דאמר: התוקף
עבדו של חבירו ועשה בו מלאכה – פטור,
(בבא מציעא סה,א)
דניחא ליה דלא נסתרי עבדיה (שלא
ירגיל להיות בטל ויתעצל).
('נסתרי': התי"ו משמשת כדרך המתפעלים, בתיבת
שי"ן וסמ"ך, כאשר יתפעל 'שר' ויאמר 'תשתרר': שהתי"ו מתמצעת להפסיק
אותיות השורש, וכאשר יאמר בגיזרת 'סף': הסתופף; מגיזרת 'שח': השתוחח; וכן בלשון
גמרא: 'משתרי' 'מיסתמיך' 'אשתהי' 'אישתקיל'.)
אמר ליה: הני מילי היכא דלא מסיק ביה זוזי; מר - כיון דמסיק בהו זוזי -
מיחזי כרבית, דאמר רב יוסף בר מניומי אמר רב נחמן: 'אף על פי שאמרו 'הדר בחצר
חבירו שלא מדעתו אינו צריך להעלות לו שכר' - הלוהו ודר בחצירו צריך להעלות לו
שכר.
אמר ליה: הדרי בי.
=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=
כל המוצא שגיאה יועיל להודיע לי בכתובת
yeshol@gmail.com.
הגירסא: לפי דפוס וילנא עם אחדים
מההגהות שעל הדף [לפעמים מהוצאת עוז והדר] – לפי הנראה לי כנחוץ לצורך הפשט הפשוט.
מקרא:
דברי
הגמרא באותיות כאלה: 12 ROD;
השלמת פסוקי
המקרא בסוגריים () ובאותיות 10 ROD;
רש"י בתוך הגמרא בסוגריים () ובתוך הסוגריים
- אותיות
10 MIRIAM ; מראי מקומות גם 10 MIRIAM
הערות: בסוגריים []
באותיות 10 CourierNew; ההערות עם קידומת ## אינם פשט הגמרא אלא הערת העורך
לבדיקת הלומד.
תחילת עמוד - בתחילת שורה, אפילו באמצע
משפט - כך: (תענית ב,ב)
הערות בשולי הדף – בתצוגת דף אינטרנט אפשר להניח עליהם את הסמן ואז מופיעה ההערה
בחלון. אפשר גם לראות אם עוברים לתצוגה של דף הדפסה.
In your browser, footnotes become visible when the cursor rests on the
number of the footnote.
Alternatively: in the File menu, there is an Edit option to edit the
page with your word processor.
הערות וטבלאות באנגלית – ע"י כולל עיון הדף,
ראש הכולל הרב מרדכי קורנפלד –
Producers of the Dafyomi Advancement Forum, mailto:daf@dafyomi.co.il,
http://www.dafyomi.co.il/
This material is ©2001,2009 by Julius Hollander 27
Bialik St., Petah Tikva, Israel 49351
Permission to distribute this material, with this notice, is granted - with request to notify of use at yeshol@gmail.com.