מסכת בבא מציעא בתלמוד הבבלי
מתוך "גמרא נוֹחָה"
על שם הורי נפתלי וחנה הולנדר הכ"מ
בבא מציעא דף נט
המשך פרק רביעי 'הזהב'
(בבא מציעא נז,ב)
תני תנא קמיה דרב נחמן בר יצחק: 'כל המלבין פני חבירו ברבים כאילו שופך דמים'.
א"ל שפיר קא אמרת, דחזינא ליה דאזיל סומקא ואתי חוורא.
אמר ליה אביי לרב דימי: במערבא - במאי זהירי?
אמר ליה: באחוורי אפי, דאמר רבי חנינא: 'הכל יורדין לגיהנם חוץ משלשה'. הכל
סלקא דעתא (וכי הכל יורדין)? אלא אימא 'כל היורדין
לגיהנם – עולים, חוץ משלשה, שיורדין ואין עולין, ואלו הן: הבא על אשת איש, והמלבין
פני חבירו ברבים, והמכנה שם רע לחבירו.
'מכנה' היינו 'מלבין'!?
אף על גב דדש ביה בשמיה (כבר הורגל
בכך שמכנים אותו כן, ואין פניו מתלבנות; ומכל מקום זה - להכלימו מתכוין).
אמר רבה בר בר חנה אמר רבי יוחנן:
(בבא מציעא נט,א)
נוח לו לאדם שיבא על ספק אשת איש ואל ילבין פני חבירו ברבים.
מנא לן?
מדדרש רבא, דדרש רבא: מאי דכתיב '(תהלים
לה,טו) וּבְצַלְעִי (בשביל אשתי זו,שמתחילה חטאתי
בה;כמו (בראשית ב,כב) 'ויבן...
את הצלע') שָׂמְחוּ וְנֶאֱסָפוּ [נֶאֶסְפוּ עָלַי נֵכִים וְלֹא יָדַעְתִּי] קָרְעוּ וְלֹא דָמּוּ
(אם קרעוני לא מצאו דם)? - אמר דוד לפני הקב"ה:
ריבונו של עולם! גלוי וידוע לפניך שאם היו מקרעים בשרי - לא היה דמי שותת לארץ,
ולא עוד אלא אפילו בשעה שעוסקין בנגעים ואהלות אומרים לי "דוד הבא על אשת איש
מיתתו במה?" ואני אומר להם "מיתתו בחנק, ויש לו חלק לעוה"ב, אבל
המלבין את פני חבירו ברבים אין לו חלק לעוה"ב." (כדדרש רבא דטובה מעשה של דוד ובת שבע משלהם; וספק אשת
איש היא, שהיוצא למלחמת בית דוד - גט כריתות כותב לאשתו על מנת שאם ימות - שתהא
מגורשת מעכשיו, ולא תיזקק ליבם; וכל אותן הימים - היא ספק מגורשת: אם מת - מגורשת
מתחילה, ואם לא מת - לא נתגרשה.)
אמר מר זוטרא בר טוביה אמר רב, ואמרי לה אמר רב חנא בר ביזנא אמר רבי שמעון
חסידא, ואמרי לה אמר רב יוחנן משום רבי שמעון בר יוחאי: 'נוח לו לאדם שיפיל עצמו
לכבשן האש ואל ילבין פני חבירו ברבים.'
מנא לן?
מתמר, דכתיב: (בראשית לח,כה) היא מוצאת והיא
שלחה אל חמיה [לאמר: לאיש אשר אלה לו אנכי
הרה ותאמר הכר נא למי החתמת והפתילים והמטה האלה] (אף על פי שהיו מוציאין אותה לשריפה - לא אמרה להם
"ליהודה נבעלתי", אלא שלחה לו ,למי שאֵלה לו אנכי הרה,' ואם יודה הוא מעצמו
- יודה).
אמר רב חננא בריה דרב אידי: מאי דכתיב: (ויקרא כה,יז) ולא תונו איש את עמיתו [ויראת מאלקיך כי אני ה' אלקיכם]? - עם שֶׁאִתְּךָ ('עמיתו': עם אתו) בתורה ובמצות - אל תונהו.
אמר רב: לעולם יהא אדם זהיר באונאת אשתו (באונאת דברים: לצערה), שמתוך שדמעתה מצויה - (פורענות) אונאתה קרובה (ממהר לבא).
אמר רבי אלעזר: מיום שנחרב בית המקדש ננעלו שערי תפלה, שנאמרף (איכה ג,ח) גם כי אזעק ואשוע שָׂתַם תפלתי; ואף על פי ששערי תפלה
ננעלו - שערי דמעות לא ננעלו שנאמר: (תהלים
לט,יג) שמעה תפלתי ה', ושועתי האזינה, אל דמעתי אל תחרש [כי גר אנכי עמך תושב ככל אבותי]. ('שמעה
תפלתי' - אין לשַׁנוֹתוֹ מלשון בקשה: שמבקש
מאת הקב"ה שישמע תפלתו, אבל 'אל
תחרש' יש לשנוֹתוֹ מלשון בקשה, ולומר:
בזו אני בוטח: שאין דרכך לשתוק ולא להחריש; 'אל תחרש', 'אל תעשה', 'אל תתן' משמשין
לשון בקשה ומשמשין לשון עתיד, כגון (תהלים
קכא,ג) 'אל יתן למוט'
– הרי לשון בקשה; 'ויאמר יעקב לא תתן לי מאומה' (בראשית
ל,לא) הוא לשון עתיד.)
ואמר רב: כל ההולך בעצת אשתו נופל בגיהנם, שנאמר: (מלכים א כא,כה) רק לא היה כאחאב [אשר התמכר לעשות הרע בעיני ה' אשר הסתה אתו איזבל אשתו] (סיפיה דקרא 'אשר הסתה אותו איזבל אשתו').
אמר ליה רב פפא לאביי: והא אמרי אינשי "איתתך גוצא - גחין ותלחוש לה"
(אשתך קטנה? - כפוף עצמך ושמע דבריה)?
לא קשיא: הא במילי דעלמא והא במילי דביתא.
לישנא אחרינא: הא במילי דשמיא והא במילי דעלמא.
אמר רב חסדא: כל השערים (של תפלה) ננעלים - חוץ משערי
אונאה (הצועק על אונאת דברים - אין השער
ננעל בפניו), שנאמר [עמוס ז,ז: כה הראני: ו]הנה ה' נצב על חומת אנך ובידו אנך.
אמר רבי אלעזר: הכל נפרע בידי שליח (נפרעים
על כל עבירות על ידי שליח) - חוץ מאונאה, שנאמר 'ובידו אנך' ('ובידו': לא מסרה לשליח).
אמר רבי אבהו: שלשה - אין הפרגוד (מחיצה
שבין שכינה לצבא מרום) ננעל בפניהם (אינו ננעל להפסיד ראייתן מן
המקום, אלא תמיד רואה אותם עד שיפרע): אונאה, וגזל, ועבודה זרה;
אונאה - דכתיב 'ובידו אנך' ('ובידו אנך'
משמע: שהיא תמיד אצלו ומשמש בה);
גזל - דכתיב [ירמיהו ו,ז: כְּהָקִיר בור בַּיִר מֵימֶיהָ כֵּן הֵקֵרָה רָעָתָהּ] חָמָס וָשֹׁד
יִשָּׁמַע בָּהּ עַל פָּנַי תָּמִיד [חֳלִי
וּמַכָּה] ('על פני':
לפני; ואין מחיצה בינו לבין העבירה);
עבודה זרה – דכתיב: (ישעיהו
סה,ג) הָעָם הַמַּכְעִיסִים אוֹתִי עַל פָּנַי תָּמִיד [זֹבְחִים בַּגַּנּוֹת וּמְקַטְּרִים עַל
הַלְּבֵנִים].
אמר רב יהודה: לעולם יהא אדם זהיר בתבואה בתוך ביתו, שאין מריבה מצויה בתוך
ביתו של אדם אלא על עסקי תבואה, שנאמר (תהלים
קמז,יד) השם גבולך שלום חלב חטים ישביעך (אימתי
גבולך שלום? כשחלב חטים ישביעך הקב"ה).
אמר רב פפא: היינו דאמרי אינשי "כמשלם שערי מכדא (כד שנותנים בו שעורים) - נקיש ואתי תיגרא בביתא (התגר מקשקש ובא; ואני שמעתי: הכד מקשקש כדרך כלי ריקם
שנשמע בו קול הברה כשמקשקשין עליו)".
ואמר רב חיננא בר פפא: לעולם יהא
אדם זהיר בתבואה בתוך ביתו, שלא נקראו ישראל דלים אלא על עסקי תבואה, שנאמר: (שופטים ו,ג) והיה אם זרע ישראל [ועלה מדין ועמלק ובני קדם ועלו עליו], וכתיב: (שופטים ו,ד) ויחנו עליהם [וישחיתו
את יבול הארץ עד בואך עזה; ולא ישאירו מחיה בישראל ושה ושור וחמור, (שופטים ו,ה) כי הם ומקניהם יעלו ואהליהם יבאו כדי ארבה לרב ולהם ולגמליהם אין מספרף ויבאו
בארץ לשחתה], וכתיב: (שופטים ו,ז) וידל ישראל מאד
מפני מדין [ויזעקו בני ישראל אל ה'] (לעיל מיניה כתיב 'ויחנו עליהם וישחיתו את יבול הארץ').
אמר רבי חלבו: לעולם יהא אדם זהיר בכבוד אשתו, שאין ברכה מצויה בתוך ביתו של
אדם אלא בשביל אשתו, שנאמר (בראשית
יב,טז) ולאברם הטיב בעבורה [ויהי
לו צאן ובקר וחמרים ועבדים ושפחת ואתנת וגמלים]; והיינו דאמר להו רבא לבני מחוזא
(עיר שהיה רבא דר בתוכה - כך שמה): "אוקירו
לנשייכו (כבדו נשותיכם) כי היכי דתתעתרו".
תנן התם [כלים פ"ה מ"י; ודומה
לו עדויות פ"ז מ"ז]: 'חתכו חוליות (תנור העשוי חוליות - מצרפו בכבשן כדרך כלי חרס, ואחר
כך צירף החוליות) ונתן חול בין חוליא לחוליא: רבי אליעזר מטהר (שאין זה כלי חרס אלא בנין, כעין כלי גללים וכלי אדמה,
שאין מקבלין טומאה), וחכמים מטמאין (דאזלי
בתר חוליות; שאר תנורים שלהם היו עשוים כעין קדירות גדולות, ופיו למעלה, וצורף
בכבשן כשאר קדירות, ומִטַּלְטְלִים; אלא שהיה מושיבו על הארץ או על הדף, ומדביק את
טפילות הטיט סביב על כולו לעשותו עב, שיקלוט ויחזיק את חומו),
(בבא מציעא נט,ב)
וזה הוא תנור של עכנאי' (עכנאי:
נחש; דרכו לעשות בעגולה להכניס זנבו אצל פיו).
מאי 'עכנאי'?
אמר רב יהודה
אמר שמואל: שהקיפו דברים כעכנא זו וטמאוהו.
תנא: 'באותו היום השיב רבי אליעזר כל תשובות שבעולם - ולא קיבלו הימנו.
אמר להם: אם הלכה כמותי - חרוב זה יוכיח!
- נעקר חרוב ממקומו מאה אמה, ואמרי לה ארבע מאות אמה.
אמרו לו: אין מביאין ראיה מן החרוב.
חזר ואמר להם: אם הלכה כמותי - אמת המים יוכיחו!
- חזרו אמת המים לאחוריהם.
אמרו לו: אין מביאין ראיה מאמת המים.
חזר ואמר להם: אם הלכה כמותי - כותלי בית המדרש יוכיחו!
- הטו כותלי בית המדרש ליפול.
גער בהם רבי יהושע, אמר להם: אם תלמידי חכמים מנצחים זה את זה בהלכה - אתם מה
טיבכם?
- לא נפלו מפני כבודו של רבי יהושע, ולא זקפו מפני כבודו של רבי אליעזר, ועדיין
מטין ועומדין.
חזר ואמר להם: אם הלכה כמותי - מן השמים יוכיחו!
- יצאתה בת קול ואמרה: "מה לכם אצל רבי אליעזר, שהלכה כמותו בכל מקום"!
עמד רבי יהושע על רגליו ואמר: (דברים
ל,יב) לא בשמים היא [לאמר:
מי יעלה לנו השמימה ויקחה לנו, וישמענו אתה, ונעשנה]!
מאי 'לא בשמים היא'?
אמר רבי ירמיה: שכבר נתנה תורה
מהר סיני; אין אנו משגיחין בבת קול, שכבר כתבת בהר סיני בתורה [שמות כג,ב: לא תהיה אחרי רבים לרעת, ולא תענה על רב לנטת] אחרי רבים להטות.
אשכחיה רבי נתן לאליהו, אמר ליה: מאי עביד קוב"ה בההיא שעתא?
אמר ליה: קא חייך ואמר: נצחוני
בני, נצחוני בני!
אמרו: אותו היום הביאו כל טהרות שטיהר רבי אליעזר (על ידי מעשה שאירע נשאלה הלכה זו בבית המדרש, שנפלה טומאה
לאויר תנור זה, וחזרו ועשאו על גביו טהרות; וטיהרם רבי אליעזר והביאום לפניו) ושרפום באש ונמנו עליו
וברכוהו.
ואמרו: מי ילך ויודיעו?
אמר להם רבי עקיבא: אני אלך, שמא ילך אדם שאינו הגון ויודיעו ונמצא מחריב את
כל העולם כולו.
מה עשה רבי עקיבא? לבש שחורים (ענין
צער ואבל), ונתעטף שחורים, וישב לפניו ברחוק ארבע אמות.
אמר לו רבי אליעזר: עקיבא - מה יום מיומים?
אמר לו רבי: כמדומה לי שחבירים בדילים ממך.
אף הוא קרע בגדיו (שהמנודה
חייב בקריעה), וחלץ מנעליו (שהמנודה
אסור בנעילת הסנדל במועד קטן (דף טו,ב)), ונשמט (מן
הכסא),
וישב על גבי קרקע; זלגו עיניו דמעות.
לקה העולם שליש בזיתים ושליש בחטים ושליש בשעורים, ויש אומרים אף בצק שבידי
אשה טפח (נתקלקל)!'
תנא: 'אך גדול (מכה גדולה) היה באותו היום:
שבכל מקום שנתן בו עיניו רבי אליעזר – נשרף.
ואף רבן גמליאל (נשיא היה,
ועל פיו נעשה) היה בא בספינה, עמד עליו נחשול לטבעו, אמר: כמדומה לי שאין זה אלא בשביל רבי
אליעזר בן הורקנוס. עמד על רגליו ואמר: רבונו של עולם! גלוי וידוע לפניך שלא לכבודי
עשיתי, ולא לכבוד בית אבא עשיתי, אלא לכבודך: שלא ירבו מחלוקות בישראל (שלא ירגיל היחיד לחלוק על המרובין)!
נח הים מזעפו.
אימא שלום (כך שמה) - דביתהו דרבי אליעזר
- אחתיה דרבן גמליאל הואי. מההוא מעשה ואילך - לא הוה שבקה ליה לרבי אליעזר למיפל
על אפיה.
ההוא יומא - ריש ירחא הוה, ואיחלף לה בין מלא לחסר (סבורה היתה שיהא החדש חסר, וקבוע ביום שלשים, ולא יפול
ביום החדש על פניו, והיה מלא, ולא נקבע עד יום שלשים ואחד, ולא נזהרה בו ביום שלשים,
ונפל על פניו);
איכא דאמרי: אתא עניא וקאי אבבא;
אפיקא ליה ריפתא,
אשכחתיה דנפל על אנפיה, אמרה ליה: קום! קטלית לאחי!!
אדהכי נפק שיפורא מבית רבן גמליאל דשכיב.
אמר לה: מנא ידעת?
אמרה ליה: כך מקובלני מבית אבי אבא (מבית
אבי המשפחה: שֶבַת נשיאים היתה' והם מבית דוד): 'כל השערים ננעלים חוץ משערי
אונאה' (לפי שצער הלב היא, וקרוב להוריד
דמעות).
תנו רבנן: 'המאנה את הגר (אונאת
דברים)
- עובר בשלשה לאוין, והלוחצו (דוחקו) עובר בשנים'.
מאי שנא מאנה, דכתיבי שלשה לאוין: 1) (שמות כב,כ) וגר לא תונה [ולא תלחצנו כי גרים הייתם בארץ מצרים] 2) (ויקרא
יט,לג) וכי יגור אתך גר בארצכם לא תונו אותו 3) (ויקרא
כה,יז) ולא תונו איש את עמיתו [ויראת
מאלקיך כי אני ה' אלקיכם], וגר בכלל עמיתו הוא - לוחצו נמי שלשה כתיבי 1) (שמות כב,ב
– המשך הפסוק) ולא תלחצנו 2) (שמות כג,ט) וגר לא תלחץ [ואתם ידעתם את נפש הגר כי
גרים הייתם בארץ מצרים]; 3)ו'לא תהיה לו כנושה (לחץ הוא שדוחקו לתבוע חובו)' [שמות כב,כד: אם כסף תלוה את עמי את העני
עמך לא תהיה לו כנשה; לא תשימון עליו נשך], וגר בכלל הוא; אלא אחד זה ואחד זה בשלשה.
תניא: 'רבי אליעזר הגדול אומר: מפני מה הזהירה תורה בל"ו מקומות - ואמרי
לה במ"ו מקומות – בגר? מפני שסורו רע.'
מאי דכתיב: 'וגר לא תונה ולא תלחצנו כי גרים הייתם בארץ מצרים'. תניא: 'רבי נתן אומר: מום
שבך - אל תאמר לחברך' (כיון דגרים
הייתם - גנאי הוא לכם להזכיר שם גירות); והיינו דאמרי אינשי: דזקיף ליה זקיפא בדיותקיה
לא נימא ליה לחבריה זקיף ביניתא (מי
שיש לו תלוי במשפחתו - לא יאמר לעבדו או בן ביתו "תלה לי דג זה", שכל שם
תלייה גנאי הוא לו).
משנה:
אין מערבין פירות בפירות (בעל הבית
שאומר פירות שדה פלוני אני מוכר לך כך וכך סאין - לא יערבנו בפירות שדה אחרת), אפילו חדשים בחדשים,
(בבא מציעא ס,א)
[המשך המשנה]
ואין צריך לומר חדשים בישנים (פסק למכור
לו ישנים - לא יערב בהן חדשים, שהישנים יבישים ועושין קמח יותר מן החדשים).
באמת אמרו: ביין התירו לערב קשה ברך, מפני שהוא משביחו (קשה משביח את הרך; לפיכך: פסק עמו רך - מערב בו קשה.
ודוקא קתני 'קשה ברך'
ולא 'רך בקשה': פסק עמו קשה - לא יערב בו את הרך; וכן אין צריך לומר 'חדשים בישנים'
דוקא, אבל ישנים בחדשים - שפיר דמי).
אין מערבין שמרי יין ביין (בגמרא
מפרש לה),
אבל נותן לו את שמריו.
מי שנתערב מים ביינו - לא ימכרנו בחנות (פרוטה פרוטה) אלא אם כן הודיעו (לכל אחד ואחד מהן שמים מעורבין בו), ולא לתגר (ימכרנו ביחד) אף על פי שהודיעו, שאינו אלא לרמות בו (ולמכרו בחנות).
מקום שנהגו להטיל מים ביין – יטילו (דכיון
שנהגו - אין כאן טעות שכל היינות בחזקת כן).
התגר נוטל מחמשה גרנות ונותן לתוך מגורה אחת ('מגורה': אוצר שאוצרין בו תבואה; 'גורן' הוא שדשין וזורין
בו את התבואה; ודרך התגר לקנות מבעלי בתים בשעת הגורן, ולהכניס למגורה שלו); מחמשה גיתות ונותן לתוך
פיטום אחד (שהכל יודעין בו שלא גדלו בשדותיו,
ומבני אדם הרבה לוקח, ובחזקת כן לוקחין), ובלבד שלא יהא מתכוין לערב (ולהוציא קול לקנות הרוב ממקום משובח, לערב בו ממקום אחר,
ושכיניו סבורין שכל הפירות מאותו מקום).
=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=
כל המוצא שגיאה יועיל להודיע לי בכתובת
yeshol@gmail.com.
הגירסא: לפי דפוס וילנא עם אחדים מההגהות
שעל הדף [לפעמים מהוצאת עוז והדר] – לפי הנראה לי כנחוץ לצורך הפשט הפשוט.
מקרא:
דברי
הגמרא באותיות כאלה: 12 ROD;
השלמת פסוקי
המקרא בסוגריים () ובאותיות 10 ROD;
רש"י בתוך הגמרא בסוגריים () ובתוך הסוגריים
- אותיות
10 MIRIAM ; מראי מקומות גם 10 MIRIAM
הערות: בסוגריים []
באותיות 10 CourierNew; ההערות עם קידומת ## אינם פשט הגמרא אלא הערת העורך
לבדיקת הלומד.
תחילת עמוד - בתחילת שורה, אפילו באמצע
משפט - כך: (תענית ב,ב)
הערות בשולי הדף – בתצוגת דף אינטרנט אפשר להניח עליהם את הסמן ואז מופיעה ההערה
בחלון. אפשר גם לראות אם עוברים לתצוגה של דף הדפסה.
In your browser, footnotes become visible when the cursor rests on the
number of the footnote.
Alternatively: in the File menu, there is an Edit option to edit the
page with your word processor.
הערות וטבלאות באנגלית – ע"י כולל עיון הדף,
ראש הכולל הרב מרדכי קורנפלד –
Producers of the Dafyomi Advancement Forum, mailto:daf@dafyomi.co.il,
http://www.dafyomi.co.il/
This material is ©2001,2009 by Julius Hollander 27
Bialik St., Petah Tikva, Israel 49351
Permission to distribute this material, with this notice, is granted - with request to notify of use at yeshol@gmail.com.