הערה חשובה: כל הדברים הנאמרים באתר הם
בבחינת דעות בלתי מוסמכות הנאמרות כנקודות למחשבה
הגיע הזמן לספק נוק אווט הסברתי לכל המלעיזים הבאים
בטרוניות אל מדינתנו הקטנה
הרבה דברים חסרים לנו במדינה, מחדלים - לא, מחדל ההסברה הוא ככל הנראה מהגדולים
שבהם. איכשהו הצליחו לדחוק אותנו לפינה בה כל הזמן עלינו להתנצל על כך שמשום מה
אנחנו כל הזמן מתעקשים להגן על ילדינו. לאחרונה שמענו על יוזמות בריטיות להטיל
עלינו חרם אקדמי ואף
כלכלי, בתגובה ההסברה הישראלית נוהגת כהרגלה: מורידה את
הראש ומבקשת סליחה. המדינה זקוקה נואשות למערכת הסברה יעילה, שתהפוך את הקערה
על פיה. נשמע יומרני? בואו ננסה.
אימפוטנטים נמאסתם
אזהרה: קל לעיכול – זה לא יהיה. יהיה צורך להשתחרר מתפיסות מקובעות, מדעות
קדומות, ולהבין שזה הולך להרגיז. ההגנה הכי טובה היא כמובן ההתקפה - ראשית
עלינו להאמין בצדקתנו. האויב אינו צודק, אבל משוכנע בצדקתו. אנחנו "גם" בטוחים
בצדקתו, ולכן אנחנו מצליחים להסביר מצויין – אותו.
לכן בראש ובראשונה עלינו להבין שהסברה מתחילה בבית. אי אפשר לנאום מול קהל
מכובד, לנסות להסביר את עמדתך, ובינתיים יד
שמאלך סוטרת לך וצועקת: "לא נכון,
אנחנו אשמים"... זה קצת בעייתי.
עקרונות ההסברה קצרים, פשוטים ובנויים על שחיטת פרות קדושות עבשות ופתיחת עיניים:
1. זכות החשיבה – איש אינו יכול לחלוק על כך שלהחדרת מיליון פלסטינים
נלהבים לתוך תחומי
מדינת ישראל תהיה תוצאה אחרת מאשר חיסולה של המדינה. עם כל הכבוד לטענות
הקיפוח של הפלסטינים, הם אינם יכולים לתבוע בין זכויותיהם, גם את "זכותם
הלגיטימית" להשמידנו.
2. שתי מדינות לעם וחצי – הם רוצים גם וגם: גם מדינה משלהם נקיה מיהודים, וגם
להחדיר מיליון מתוכם לתוך תחומי המדינה שלנו. הם גם מחכים לזה וגם מצפים לזה.
זה נחמד, זה משעשע, רציני זה לא.
רוצים
כיבוש
לא טוב להם פה? שילכו לעיראק
תחזירו את השטחים
3. די לקשקוש – כל הזמן הם צועקים: "די לכיבוש", אבל כשמנסים להפטר מהם,
הם אוחזים בנו בעבותות אהבה ומסרבים להיפרד. הם נקשרים לטבורנו כמו עלוקה,
מחוברים אלינו כמו אינפוזיה שאי אפשר לנתקה,
ואח"כ כל העולם בא אלינו בטענות: מדוע אנחנו לא משחררים אותם?... גם לאבסורד
צריך להיות גבול.
4. די לנשנוש – אנחנו לא אמא שלהם, לא אבא שלהם, לא סבתא שלהם וגם לא
סופר נני שלהם. הם לא מסוגלים לדאוג לעצמם לחשמל,
מים, בריאות ופרנסה. הם מעדיפים להשקיע בטרור והרג, ואנחנו צריכים בתמורה לפרנס
אותם. גם זה כבר לא מי יודע מה מצחיק. צאו לנו מהוריד בבקשה, תודה.
5. די לטשטוש – כל מלחמות ישראל, לרבות מלחמת ששת הימים נבעו מן הסכנה הקיומית
הנשקפת לנו באופן תמידי מאויבינו המסרבים להשלים עם קיומנו. לו העולם הערבי אשר
קם עלינו להשמידנו היה מנצח, האם הוא היה מחזיר לנו את השטחים שהיה כובש מאיתנו?...
נא באוזן, הוא היה שוחט אותנו אחד אחד. לרוע מזלו אנחנו ניצחנו ושרדנו, האם כעת תפקידנו להעניק לו
פרס על נסיונו להשמידנו?
מלחמות עם ביטוח, זה בהחלט רעיון משעשע אבל לא רציני. על תוקפן לדעת שעל
תוקפנות משלמים מחיר. לא יתכן שהאנושות תתמוך בחלוקת פרסים על תקפנות, על אחת
כמה וכמה אם מטרתה השמדת עם. העולם הערבי סירב להשלים עם
החלטת האו"ם על הקמת
המדינה, סירב להשלים עם קיומנו, הוא אחראי לכל מערכות ישראל – עליו לשאת
בתוצאות מעשיו! מה בדיוק לא ברור?...
6. די לרחמנות – הציבור הפלסטיני, כחלק מהעולם הערבי נטל חלק כזה או אחר
במערכות שנועדו להשמידנו. הקם להשמידך – השכם להשמידו. לא
השמדנו אותם - לא מגיע לנו עונש על זה. הם לא הצליחו להשמיד אותנו - לא
מגיע להם פרס על זה. הם ניסו להשמיד אותנו, נכשלו, מה שכבשנו - שלנו. לא מגיע
להם שום, כלום, מאום, מלבד הזכות להודות לנו על כך שלא עשינו להם את מה שהם
ניסו לעשות לנו. אם נרצה נחזיר להם, מוסרית לא מגיע להם מאום.
7. די לבכיינות – הפלסטינים נתפסים בעולם על תקן של מסכנים בלתי נלאים. גם
לאבסורד הזה צריך לעשות סוף. הם מסייעים לטרור, הם מסיתים לטרור, הם מעריצים את הטרור, הם הפכו את הטרוריסטים לגיבורים לאומיים, הם בחרו
בבחירות דמוקרטיות מפלגה עם
אידאולוגיה
של השמדת עם. האנושות חייבת (לא יכולה, לא רשאית, לא מתבקשת) חייבת להוקיע
אותם ולהקיאם מקרבה. אין לאנושות שום זכות
לתמוך בישות הדוגלת בהשמדת עם.
נקודה, סוף!
