אסירת התורכים:
הטורקים הורגלו לעליית בודדים או משפחות
ספורות, והרוב היו באים קשישים שביקשו למות בירושלים. הם לא ראו בעין יפה את בואם
של העולים ממזרח אירופה.
היו לכך מספר סיבות:
א. התיישבות יהודית תיצור בעיה לאומית חדשה
באימפריה העות'מאנית, מה שיכול להביא לידי הוצאת א"י מידי הטורקים.
ב.גידול היישוב האשכנזי- פירושו: גידול במספר
הנהנים מזכויות הקפיטולציות, מה שיגביר את מעורבות המעצמות הארץ ישראל.
ג. מוצאם של העולים היה רוסיה. השולטן חשש
מקיומו של "גיס חמישי" רוסי, שישרת את האינטרסים של הגדולה שבאויבות
טורקיה.
ופתאום הכל משתנה. ב28 באפריל 1882 הוצמד לדלת
הקונסוליה התורכית באודסה, אחד משערי היציאה מרוסיה לישראל, דף נייר ובו כתוב כי
אסור להם לעלות להגר לא"י, אך הם יכולים להגר לשאר חלקי האימפריה העות'מאנית,
בתנאי שיהיו כפופים לכל החוקים והתקנות הקיימים באימפריה. אך העולים עקפו את הגזרה
בדרכים שונות כמו: בקשת אישור לשהייה זמנית ואח"כ נשארו בארץ,שוחד, עקיפת נמל
יפו וכו'... .
באוגוסט 1882 פורסם, רשמית, כי השלטונות
העות'מאניים לא יתירו ליהודים מרוסיה, רומניה ובולגריה, להיכנס לא"י במטרה
להשתקע בה, יותר להם לבוא לשם מסחר או עלייה לרגל.אף ע"פ כן גבר זרם העולים.
כמו בעבר, חלק ניכר מהבאים הצטרף ל"יישוב הישן"- יהודים חרידים שביקשו
לחיות ולמות בי"ם במסגרת המסורתית של הקהילות והכוללים.